"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" עונה 2 פרק 21

עונה 2 פרק 21 –

מנקודת המבט של אסי –

לקחתי אותה לבית שלי..לא רציתי שהיא תהיה בבית חולים, או בכל מקום אחר.
השכבתי אותה על המיטה וכיסיתי אותה. מה אני עושה במצב שמישהו מתעלף?
חיכיתי שהיא תתעורר.

מנקודת המבט של ליהי –

קמתי במיטה שאני לא מכירה, די כמה כבר אפשר? כמה ההיסטוריה חוזרת על עצמה כמהה?!
הפעם לא פחדתי, הייתי עצבנית..רציתי ללכת לבן אדם שהחליט לקחת אותי לבית הזה
בלי אישור שלו..ולצעוק עלייו, אני ירביץ…כן זה מה שאני יעשה, אני ירביץ!
שמעתי צעקות, קולות של גבר ובחורה.
גם בחורה?! הטמטום של אנשים היום, מה עובר עליהם מה?!
קמתי מהמיטה, והתחלתי ללכת בשקט, חיפשתי משהו לתפוס…תפסתי את השלט של הטלוויזיה
והנפתי אותה כדאי לזרוק אותה טוב.
רצתי מהר וצרחתי יצאתי מהחדר, וזרקתי את השלט לכיוון הגבר, לא ראיתי מי זה היה
או איך הוא נראה, הייתי באטרף.
"כוסאמקקק ליהי מה יש לךךךך??" שמעתי קול של עצבים, קול מוכר.
הסתכלתי איפה אני, אחת שהייתה איתה במשאית אתמול בלילה..אתמול בלילה.
נזכרתי..הסתכלתי לצד השני,אסי.
שתיהם הסתכלו עליי בשוק, לא זזו.
"רואה איזה חולת נפש הכנסת לי לבית?!" היא צעקה
"חולת נפש אחותך ימטומטמת" אמרתי לה בעצבים, עכשיו בכלל הייתי טעונה בעצבים
רציתי לקלל אותו, להרביץ לו, לצעוק..הכל. הצטערתי שהשלט לא פגע בה
"ואתה? אתה איפה היית אההה? אתה יודע מה עבר עליי חתיכת מטומטם??!
אח שלי עלאק, דואג לי עלאק…מה עזבת את כולנו בשביל לברוח עם איזה חתיכת שרמוטה כמו בסרטים
קיטשיים, מה אנחנו בסרט אסיייייייי????" צעקתי בעצבים, התכוננתי להוציא את כל העצבים שלי
את כל התסכול של כל הזמן הזה שהוא לא היה כאן
"חתיכת שרמוטה?!" היא שאלה בעצבים ופתחה עיניים
"תעשי טובה, את תסתמי את הפה, עוד מעט אני גם יגיע אלייך.
הידעת שיש לו חברה? אין לך בושה? איכס זונה." אמרתי בעצבים, טוב אז אולי הקדמתי את העוד מעט..
הייתי להוטה, הייתי מוכנה להוציא הכלללל, סוף סוף אני יכול להגיד מה שאני רוצה,
שלא אכפת לי לפגוע, שאכפת לי רק לשחרר את הכאב שהיה לי בלב..
"ליהי..יפה שלי אני יודע שאת עצבנית, אבל בואי נשב נדבר כמו בני אדם" הוא אמר בלחץ, יופי שילחץ
שיפחד.
"יפה שלייי? גם היא אחת מהחברות שלך אסי?! מה יהיה פעם הבאה אה מהה?" היא אמרה בעצבים
"מטומטמת מי שחברה שלו. אני אחותו..לא בוחרים משפחה" אמרתי בגועל
היא הסתכלה עליי, ואז עלייו, ואז עליי..ושוב עליו.
איזה סתומה היא ה' ישמור!
"יש דמיו…" היא אמרה ושתקה ושוב הסתכלה עליי ועל אסי, טוב אין לי כח אלייה..
הייתי עצבנית נכון?! נכון.
"עכשיו אתהה..אתה יכול לענות לי?!
לעזוב?? להשאיר מכתבבבבב??? לא לשלוח הודעה, כלום..אפילו להודיע שהכל בסדר..
אתה יודע כמה הייתי צריכה אותך? כמה דאגתי לך ופחדתי שקרה לך משההוווו!
כמה שהייתי לבד בבית הענק הזה, שלא היה מי שישמור עליי, שאני וסהר נפרדנווו והלב שלי שבור
ואתה משחק לי בעל ואישההההההההה???? אין לך בושההה???? שמרת עליי כל השנים האלה
ובשביל איזה בחורה אתה מעדיף מאחותך..דפוק אחדדד!!!" אמרתי בקול רועד
רעדתי כולי..רטטתי בתוכי.
רציתי להתפרק מבכי, לבכות עד שלא יהיה לי יותר דמעות, אבל כמה אפשר לבכות?
הגיע הזמן להיות חזקה. כמה אפשר?!
"אני לא רוצה שתתקרב אליי..בחיים." אמרתי בקול יותר רגוע, התכוונתי לזה.
כשלי היה חרא בחיים..הוא נהנה כאילו אין מחר.
הוא הסתכל עליי, במבט שבור , ניסיתי להיות חזקה לקחתי את הדברים שלי ופתחתי את הדלת
"שיהיה לך חיים טובים..אחי." אמרתי בזלזול יצאתי מהדלת וטרקתי אותה.
עשיתי בשכל…נכון?
יצאתי מהבניין שלו, הגעתי לשכונה שאני לא מכירה..זה לא היה באר שבע.
איך עכשיו אני חוזרת הביתה בלי שקל?!
הלכתי טיפה, סתם הלכתי. לא ידעתי איזה עיר אני נמצאת, כלום.
"סליחה?" שאלתי מישהי ברחוב
"כן?"
"זה ישמע קצת דפוק..אבל איזה עיר זאת?" שאלתי, הרגשתי מטומטמת.
"אופקים, הכל בסדר מותק, את צריכה עזרה במשהו?" היא שאלה
"לא תודה" אמרתי וחייכתי
מצא מקום לגור..אופקים. מטומטם!
הראשון שעלה לי בראש זה יקיר..אני לא יודעת למה, אבל יקיר.
חייגתי אליו.
"מלאך שליי" הוא ענה
"חייים שלי מה קורה?"
"ברוך ה' כפרה שלי אצלך?"
"בסדר..יקיר אני יכולה לבקש מימך טובה?" שאלתי בזהירות..הרגשתי חרא שהתקשרתי
בשביל טובה.
"מנצלת אותי אה?" הוא שאל
"סליחה..לא משנה" אמרתי ובאתי לנתק
"צחקתי משוגעת, מה את צריכה יפה שלי?" הוא שאל
"אני טיפה תקועה באופקים, בלי כסף..אתה אממ..אולי יכול.."
"רגע מה? איך הגעת לאופקים? ולמה בלי כסף? מה איבדת שם בכלל?" הוא עצר אותי ושאל
"זה סיפור ארוך.." אמרתי בשקט.
"טוב איפה את אני מגיע עכשיו" הוא אמר
"אני לא יודעת"
"חפשי אזור, משהו."
הסתכלתי סביב..ראיתי מכולת, ואמרתי לו את השם
"תחכי לי שם, את לא מדברת עם אף אחד עד שאני מגיע, אל תזוזי מטר." הוא אמר
"טוב..תודה" אמרתי , והוא ניתק.
ידעתי שהוא יעזור לי..איזה נסיך!
התיישבתי בספסל וחיכיתי..הייתה עם 10 אחוז אז לא נגעתי בטלפון
המחשבה לא זזה לי מהראש..מה אני אומרת ליובל?
לספר לה? אני מפחדת סתם לפגוע בה..עד שהכל מסתדר לה בחיים.
בסוף החלטתי לא לספר, אין מה לספר..אסי מחוק אצלי, וככה זה ישאר.

מנקודת המבט של אסי –

הייתי הרוס..נשבע הייתי הרוס.
היה בא לי למות באותו רגע, לא ידעתי מה לומר איך לומר..
לא יכלתי לענות לה וזה הרג אותי..
היא אשכרה שונאת אותי, חושבת שעשיתי את זה בשביל ליז..שתזדיין ליז.
התיישבתי בסלון ולא קמתי, לא זזתי..לרגע רציתי גם לא לנשום.
איך הרסתי ככה את החיים שלי..איך?!

מנקודת המבט של ליהי –

מכונית שחורה גדולה חנתה מולי, יקיר.
הוא יצא מהמכונית ובא אליי, ואני קמתי אליו.
"פגעו בך? את בסדר? מה בכלל עשית פה?!" הוא שאל
"אני רק רוצה ללכת מכאן..אני בסדר" אמרתי, והתקדמתי לרכב
"את מפחדת לספר? אמרו לך לספר..שמעי אני לא מפחד, ואת איתי אין לך מה לפחד
יש לי שם, יש לי מילה. מילה שלי ואני מסדר הכל."
"מי אתה כבר שיהיה לך שם ומילה?" שאלתי, מה הוא חש את עצמו זה?!
"אני זה יקיר אבוחצירה, תאמיני לי שם לא חסר לי" הוא אמר ופתח לי את הדלת של האוטו
עליתי הוא סגר את הדלת, ועלה גם הוא.
"אז תספר לי אתה מי זה יקיר אבוחצירה!" אמרתי, אני רוצה לדעתת.
"למה לספר? סתם שטויות.."
"אז אין לך מילה, ואין לך כלום..אתה כולך רק רעש וצלצולים." אמרתי כדאי לעצבן אותו.
נהיה לו פרצוף עצבני, הוא הסתכל עליי, וחזר להסתכל על הכביש..ושתק.
"תקשרי לאיזה ידיד שלך, תתקשרי עכשיו" הוא אמר
"מה למה?" שאלתי
"נו תתקשרי, תשאלי אותו על משפחת אבחוצירה מלוד..אבל לא איזה חבר חנאג' שלא מבין כלום..אחד טוב
שמבין דברים, אחד כמוני" הוא אמר
ישר חשבתי על סהר..
חייגתי.
"משהו דחוף כפרה?" הוא ענה לי, הוא התנשף..בטח עושה ריצה
"אממ..רק רציתי לשאול משהו"
"סבבה,רק מהר מאמי" הוא אמר
"משפחת אבוחצירה מלוד..מכיר?"
"העבריינים?" הוא שאל
"לא יודעת..אתה מכיר את השם משפחה הזה?"
"בטח מי לא מכיר אותם..עולם תחתון. למה?" הוא אמר, הסתכלתי על יקיר בשוק
התחלתי טיפה לפחד.
"סתם אממ..טוב אני לא יפריע לך"
"הם לא צחוק המשפחה הזאת, אל תתערבבי עם כאלה..נדבר כבר" הוא אמר וניתק.
"נו?" יקיר שאל
"לא מכיר" אמרתי כמו בול עץ, רציתי לברוח מהרכב.
יצאנו מאופקים, לכביש הראשי. פחדתי רצח
"אמר לי מי אני אה?" הוא אמר וצחק
"מה מצחיק?"
"בגלל זה התחלת לפחד? איזה חמודה" הוא אמר וצחק עוד קצת
שתקתי, אמווווש.
"חשבתי שאת יודעת שבגן עדן..לא נוגעים במלאך שלהם לרעה.." הוא אמר
"חשבתי שגן עדן זה מקום טוב"
"נו ו..אני לא טוב?"
"רצחת פעם?"
"מה זה השאלה הדפוקה הזאת?"
"תענה לי!"
"כן" הוא אמר בעצבים
"ממש טוב אתה."
"לכל דבר יש סיבה..אני לא בחרתי את זה..זה המשפחה, זה מסורת, וזה בנוי לי מהרגע שנולדתי
מה את רוצה שאני יעשה?"
"ממש סיבה. תגיד שאתה לא רוצה וזהו"
"אל תטעי זה לא כל כך פשוט..את לא מהעולם הזה אז את לא מבינה." הוא אמר
אואו אין לו מושג בכלל…עד כמה הוא טועה.
"את חושבת שאני יפגע בך אה?" הוא שאל
"אם לא עכשיו אז כשתהיה עצבני"
"אני תמיד עצבני נשמה" הוא אמר, הגישה שלו השתנתה. נשמה?!
"לא רואים..למה בכלל לא אמרת לי מההתחלה?"
"היית מתקרבת אליי מההתחלה?"
"לא"
"רואה"
"זה לא אומר שעכשיו אני כן יתקרב אלייך.." אמרתי בקושי, עם לב כבד..לא רציתי לומר את זה
כן רציתי להתקרב אליו..פשוט פחדתי, ועדיין מפחדת
"אתן הבנות מסבכות כל דבר, עם של מפגרות" הוא אמר בעצבים
"אתה חתיכן חוצפן! יכלת לספר לי מההתחלה, שאתה עבריין, רוצח מהמר ולא יודעת עוד מה אתם עושים!!" הייתי היום ברוח קרבית, עוד מישהו רוצה לריב אותי היום???
"לא סיפרתי לך כי אני אוהב אותךךךך!!! את לא רואה שאני אוהב אותךךךךך?????" הוא צעק פתאום