"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" עונה 2 פרק 19

עונה 2 פרק 19 –

מנקודת המבט של יובל –

"אהוביייי" צעקתי לדניאל, לקח לי זמן..אבל אני צריכה להתגבר על אסי, הוא שכח אותי מזמן
או לא אוהב אותי , רק את החברה הישנה שלו הוא אוהב.
שישאר איתה!!! אני רוצה לשכוח אותו.
"כפרה שליייי" הוא אמר ונתן לי נשיקה קטנה בפה והחזיק לי את היד
דניאל הוא הגבר המושלם, יש בו הכל. הוא חתיך ולא מעשן שותה רק ביום שישי או מסיבות
וגם כשהוא שותה הוא שותה עד שהוא מקבל ראש טוב, הוא יודע לכבד בנות, והכי חשוב..
הוא אוהב אותי.
"איך היה במסיבה של ידיד של ליהי?"
"בסדר נחמד..חתכתי באמצע הלילה." אמרתי, חיפשתי נושא אחר לדבר עליו, כל דבר.
"ואיך חזרת הביתה?" הוא שאל
"במונית" שיקרתי.

-יומיים לפני, לילה המסיבה.-

"הופה מישהי כאן ממש מתרגשתתת" יקיר אמר בהתלהבות..מטומטם.
ראיתי את החברה של אסי, ליז. היא עלתה לבמה
"כל הכבוד אהבת חיי!" היא אמרה ונישקה אותו, מול כולם..מולי.
כל מחאו כפיים, צעקו "הוווווו" , שנאתי אותה על זה..
שנאתי אותו.
יצאתי בחוץ, לא רציתי להישאר כאן יותר
הסתובבתי טיפה, עד שהתיישבתי באיזה ספסל,
שמתי לב שרק הבית של יקיר כאן, שום בית אחר.
כל האזור במאבטחים, פחדתי והרגשתי בטוחה ביחד..
"יובל" שמעתי קול , הסתובבתי וראיתי את איתמר
"היי" אמרתי וחייכתי קצת
"למה הלכת? לא מקום טוב להסתובב לבד" הוא אמר וישב ליידי
"למה?"
"לוד זאת לא עיר טובה נקודה" הוא אמר וצחק
"את זה כבר אני יודעת" אמרתי
"אז מה למה יצאת לא אמרת" הוא שאל
באתי לפתוח את הפה, וראיתי את אסי מאחורי איתמר
"אפשר להפריע?" אסי שאל אם קול עצבני
"וואלה לא" איתמר אמר
"אני יפריע בכל זאת..אז על מה אתם מדברים? מאיפה אתם מכירים? מה אתם עושים?
איך הגעתם לפה לבד?" אסי שאל אלף שאלות והתיישב בצד השני שלי
"למה זה מעניין אותך? ואני לא זוכר שאני מפריע לך כשאתה מתחרמן עם החברה שלך" איתמר אמר
השפלתי מבט.
"אתה רומז שאתה רוצה להתחרמן איתה?" אסי שאל בקול יותר גבוה
"מתי אמרתי את זה??"
"עשה טובה איתמר..לך חפש עם אני במסיבה ותחזור עוד מעט" הוא אמר, שתקתי.
כל השיחה הזאת שתקתי.
רציתי להגיד לו שהוא יילך, שילך ולא יחזור בחיים..למה לא אמרתי? לא יודעת.
"אסי…" איתמר אמר בקול מאיים
"איתמר כפרה עלייך רבע שעה ותחזור" אסי הפעם ביקש יפה
"ליהי?" איתמר שאל
"היא רוצה אל תדאג" אסי ענה במקומי
"קוראים לך ליהי תזכיר לי?" הוא שאל
"זה בסדר, אבל תחזור יותר מהר טוב?" שאלתי
"10 דקות" הוא אמר
"כן" אמרתי הוא חייך והלך.
"פעם לא הייתה לך בעיה לשבת איתי שעות" הוא אמר
"פעם היית גבר אמיתי, היום אתה סתם זבל" אמרתי בעוקצנות
"גדלת אה?" הוא שאל בקול לא עצבני ולא רגוע..באמצע.
"המשכת להיות חרא? לעזוב בנות בשביל בנות אחרות?" שאלתי והרמתי גבה
"יובל זה לא ככה"
"אז איך זה אה? איך??? תסביר לי פעם אחת ולתמיד למה יום אחד פשוט קמת ועזבת!"
"אני לא יכול לספר.." הוא אמר אחרי כמה שניות של שתיקה
"אז אני לא רוצה לדבר איתך"
"יובל מספיק להתנהג כמו ילדה קטנה!" הוא אמר בעצבים
"אני מתנהגת מציאותית אסי..זה אתה שעוד לא התבגרת"
"אני אוהב אותך"
"אני לא מאמינה לך" אמרתי בקול שבור, היה בא לי להתפרק מבכי.
"תקשיבי לי כבררררר" הוא צעק בעצבים
"אל תצעק עליי, אל תחזור כאילו כלום לא קרה ותגיד שאתה אוהב אותי, אל תעשה את זה ותשבור את הלב שלי עוד הפעם!!
אני מאחלת לך אסי שתמצא מישהי שבאמת תאהב ושלא תבגוד בה, או תעזוב אותה כמו איזה חרא." אמרתי..
"את חושבת שלי זה קל אהה???" הוא צעק בעצבים ותפס לי את שתי הידיים חזק
"אסי אתה מכאיב לי!" אמרתי
"כולם חושבים שהם כאלה גאונים, שאני החרא! שאני עזבתי..אתם יודעים את הסיבות שליי??? אתם יודעים מה עברתי??
כמה הייתי צריך את החברים שלי, את המשפחה שליי, אתם לא מבינים מה עבר עליי אז תפסיקו להתנהג כאילו אני האנוכי והזבל!!!!" הוא צעק, הוא איבד את זה.
"אסי בבקשה…תעזוב לי את הידיים, אתה מכאיב לי" אמרתי , הרגשתי את הכאב בידיים שלי, את הדם שלי נעצר.
"מה את בוכה אהה מההה????" הוא צעק , הוא לגמרי איבד את זה, הדמעות יצאו יותר..
פעם ראשונה שבאמת פחדתי מימנו.
"לך לחברה שלך אסי, תעזוב אותי." אמרתי
"את אוהבת לעצבן יותר?? אוהבת את זה." הוא אמר בעצבים, ולחץ על הידיים יותר חזק
"היי מה אתה דפוקקקק" שמעתי את הקול של איתמר, אמרתי תודה לאלוהים.
רציתי לעוף מימנו, שנאתי אותו כל כך באותו רגע..
"שחרר את הידיים אסי" איתמר אמר
"אתה עוף מיפה, מה אתה מבין בכלל"
"אסי שחרר עכשיו" איתמר אמר שוב
הוא שיחרר מהר, והתרחק אחורה
איתמר תפס אותי והרחיק אותי מאסי
"השתגעת תגיד לי?"
"יובל..אם את הולכת עכשיו, את לא תראי אותי..בחיים" הוא אמר, הסתכלתי עלייו
בפעם האחרונה. ניקיתי דמעה אחת והסתובבתי והתחלתי להתרחק
שבורת לב, בפעם השנייה.
"את בסדר?" איתמר שאל אחרי כמה דקות של שתיקה
"כן..שנלך מיפה?" שאלתי……

-היום, מנקודת המבט של אסי-

הייתי באימונים, מטווחים.
שמתי את המשקפיים על העיניים ואת האוזניות ולקחתי את הרובה
יריתי לכל מקום, הייתי עצבני. אני כל הזמן עצבני..
יריתי פעם בראש לבובה, דמיינתי שזה איתמר, רציתי אותו מתתתת.
פעם אחת בלב, ואז ברגל וביד, ובכל מיני מקומות אחרים, יריתי מלא כמו משוגע.
רציתי לירות במישהו אמיתי עכשיו…ממש רציתי.
הייתי עצבני על איתמר, ועל יובל..אבל יותר הייתי עצבני עליי,
שנתתי לעצמי להישבר ככה, שהכאבתי ליובל ככה, שאיבדתי את עצמי לגמרי ונתתי לעצמי להתעצבן ככה
איפה הכבוד שלי איפההה???
לא ציפיתי את הפגישה שלנו ככה..לא ציפיתי בכלל.
הבנתי שהפעם אני לא חוזר בכלל, פעם עוד היה לי איזה תוכנית לחזור לבית בעוד שנה או משהו כזה
אחרי לפני יומיים…הכל הלך לפח, אני מפחד להכאיב לעוד מישהו..
עוד הפעם ליובל, לסהר, או לליהי…פחדתי שאני יפגע בחשובים לי..
אני השתנתי, ואין לי שום דרך לחזור חזרה…השתגעתי.
הורדתי את האוזניות מהעיניים והנחתי את האקדח, יצאתי מהחדר מטווחים ויצאתי לחדר אוכל
שמעתי את האזעקת חרום
"חדירה, חדירה, חדירה" הקול אזערה נשמע בכל המבנה, רצתי מהר לחדר ולקחתי נשק, והתחבאתי
באחד המחבואים , שמעתי רק דיבורים על זה , ורק כוננו אותנו לזה…בחיים לא קרה שחדרו לכאן.
אף פעם לא עשיתי את התרגיל הזה…ומה אם אני לא יצליח?
אפשר לומר…שהלך עליי.