בלאד : השקרים של לוס – פרק 5

הסתובבתי לכיוון הצוות שלי מביטה מעלה ומטה , בוחרת את האפשרות הנכונה להינצל
ממתקפת השומרים . ואז עלה לי רעיון , לא ידעתי עד כמה הוא טוב ומי מחכה לי בקצה
הרעיון אבל ידעתי שאם אני לא יפעל מהר אז לא יהיה לי צוות .
"תחזיקו מעמד שנייה?" הם הנהנו והמשיכו לרוץ אחרי אבל אני שיניתי כיוון ורציתי על קיר
הבטון החיצוני של הארמון , מהגג יש זווית הרבה יותר טובה לשלוט בכול השומרים שרודפים
אחרי הצוות שלי . ברגע שהנחתי את כף רגלי על סף הגג לקחתי תנופה ונחתי בדיוק באמצע
הגג , העפתי את מבטי מבט וראיתי שהם פונים כבר לחצי השני של המחוז והשומרים בעקבותיהם .
הרמתי את כפות ידיי אל עבר גל השומרים והתרכזתי בלעצור כול סנטימטר בגופם בשביל שלא ימשיכו לרוץ , הם עצרו אבל יכולתי לשים לב בגלים האחרים שיצאו מכול הכיוונים , חתיכת מערכת אבטחה הם הרכיבו כאן אין אפילו אפשרות למצמץ בלי שישימו לב אליך . נזכרתי במה שקיילה אמרה לרים שברגע שאני יכנס לתוך בלאדליינס אני ירים את כול שומרי הערפדים על הרגליים וזה בדיוק מה שעשיתי , אני לא מבינה איך הוא רצה שנעבור צוות דמפריים בלי שישימו לב שמישהו בטעות רץ לצידם . אני זה דבר אחד והם זה דבר שני, ביחד אנחנו צוות .
שחררתי את גל השומרים שהחזקתי וכיווני את כול השליטה בדם לשני הגלים שהקיפו אותם
מכול עבר , והם עצרו , אולי עם נשקים מורמים באוויר אבל בכול זאת הם נעצרו.
במשך כול השניות שהם עברו את כול המחוז הייתי צריכה לעקוב אחרי כול צעד שלהם ובגג הייתה זווית כה נוחה שהבנתי שבמלחמה זאת תהיה הזווית שלי . ואני לא לוקחת שום הוראות
מאף אחד , במיוחד לא מאלי שבשביל לעצבן אותי ישים אותי באיזה פינה נדחת בארמון .
"אנחנו נכנסים." הוא אמר לוק , אחר של מלה . הסתכלתי לשמיים ושלבתי את זרועותיי על
החזה , סוף ,סוף . כול כך הרבה זמן נלקח בסיבוב של המחוז המטומטם הזה . אם השומרי
הערפדים המפגרים האלו לא היו רודפים אחרינו כמו מחבלים מתאבדים עוד היינו יכולים לצאת מזה חיים . ושאני אומרת חיים אני מתכוונת שפויים .
הסתובבתי ורכנתי על חלון הזכוכית שהשתקף על רחבת הכניסה , יכולתי לראות את הצוות שלי נכנס והרבה טירוני שומרי ערפדים עוברים ושווים , שומרי הערפדים של אלי עמדו באמצע רחבת הכניסה ויכולתי לראות אותו מחייך , חושב שכול התוכנית שלו עובדת כמו שצריך , אבל יש בעיה אחת .
בעטתי בחלון הזכוכית ונפצתי אותה לחלקים , קופצת מבעד לחור הענק שגרמתי ונוחת באמצע המהומה הגדולה שמתרחשת מתחתי . וכמו חתול נחתי על רגליי ונעמדתי בפיהוק רחב . אני לא יודעת אבל ברגע שנכנסתי לארמון נהיתי כול כך עייפה , או שזה בגלל שראיתי את אלי .
"כמה?" שאלתי את רים והבנות , ליאה הוציאה את הסטופר שהחזיקה בידה והסתכלה עליו .
"עצרתי ברגע ששמעתי את הצעדים שלך על הגג , בגלל היריות הבנתי שמשהו השתבש . בכללי שתיים עשרה שניות ." הבטתי בה בתהדמה ומכאתי כפיים לצוות שלי אבל אני עדיין הייתי בשוק , שתיים עשרה שניות ? זה יותר מידי בשבילי , עכשיו אני מבינה למה אף פעם לא אהבתי לעבוד בצוות ,תמיד מישהו חייב לעקב אותי .
"נו , גם בסדר." מלמלתי והורדתי את הקפוצון מעל ראשי , עד כמה שאהבתי להיות האלמונית שאלי מקלל אותה בגלל שהיא לא רוצה לעזור לו , עד עכשיו זה נגמר .
"אלי , תכיר את הבוסית שלנו , לוסיאן גולדינג." הציגו אותי הבנות , ראיתי שאלי מביט בי בהפתעה ומעביר את מבטו מכף רגל ועד ראש , הבטתי בעיניו הכחולות בעד לריסיי וכול הבטן שלי התחילה להתערבב . עבר יותר מידי זמן מאז שעמדתי כול כך קרוב אליו בלי שהוא ינסה להרוג אותי .
"נוכחת!" הרמתי את כף ידי ברגע שהבנות הציגו אותי .
כול שומרי הערפדים שרדפו אחרינו פרצו אל תוך הארמון וקרבו את הרובה שלהם אל הראש שלי , יחד עם כול הרובים האחרים אל ראשיהם של הצוות שלי . גלגלתי את עיניי , מתי הם יבינו שאני שונאת שמנסים להרוג אותי ? הם יכולים לשאול את אלי איך זה מרגיש להיות חסר אונים במשך שלוש שנים של רדיפה .
"זה בסדר," אמר אלי " הן שייכות לי." הרמתי גבה בהפתעה , תזכירו לי ממתי אמרנו שאנחנו שייכים למי וממתתי . כי אני לא זוכרת שחתמתי על כך שאני שייכת לאלי .
"אבל גרין , הם פרצו למחוז ללא אישור." נעצתי את מרפקי בבטן של שומר הערפדים שעמד מאחורי ותפסתי את זרועו , מפילה אותו על הגב בעודי שמה לו רגל בין הרגליים וזה גורם לו למעוד . פשוט וקל הייתי חייבת להוריד את האקדח מהרקה שלי .
"ההורים שלך לא למדו אותך שלא מנומס להצמיד אקדח לאישה?" צעדתי קדימה לכיוון אלי .
"בקשת מאיתנו את העזרה בשביל לעזור לכם במלחמה נכון ? אבל לא רק זה אלא גם בשביל לבדוק עד כמה האבטחה שסחרת טובה נכון?" הוא הביט בי מחייך , עם החיוך הקר ומנכר שלו שיכולתי לזהות בכול מקום .
"מי ידע שהתחננתי בפני לוסי גולדינג , הרוצחת של כול הערפדים שלי." קולו פשוט דקר אותי עם כול מילה שיצאה מפיו אבל עמדתי מולו , זרועותיי שלובות , שומרת על קור רוח .
"אני יכולה ללכת אם אתה רוצה, פשוט תגיד." זה מצחיק , כי החתימה שחתמתי על החוזה שלו היא אפס בעיניי .
"תסלחי לבוס שלי על חוסר הנימוס שלו , אל תלכי." התקדם לעברי גבר כבן עשרים ושלוש , שיערו שחור וקצוץ עם בלורית שחורה , עינים חומות גדולות וזיפים סביב הסנטר .
" אני שון , סגן השומרים ." חכיו היה נעים ומדבק ולא יכולתי שלא לחייך לצידו .
"לוסי , אז ככה תגיד לבוס שלך שהאבטחה סביב הארמון היא מצוינת , אי אפשר לזוז בלי שישימו לב . אבל צריך לפרק את מחסן העץ הגדול שעומד בסוף המחוז בצד ימין כי יש בו תעלות שאפשר להיכנס דרכם לתוך המחוז בדיוק כמו שאנחנו עשינו . בנוסף על הגג אין שום שומר , יכולים לעמוד שם עשרות ערפדים בלי שישמעו אותם ." אמרתי לו והבטתי לעבר הדלתות והחלונות שהיו כה חלשים לעומת הכוחות של הצוות שלי, הם יצליחו לנפץ אותם בלי להזיז אצבע .
"וצריך לשריין את דלתות הכניסה ואת החלונות כי אם הערפדים ירצו לפרוץ לכאן אז יהיה להם קצת קשה יותר לשבור זכוכית משוריינת במקום זכוכית כחולה , אתה לא חושב?" אמרתי והסתובבתי לכיוון החלונות , מרימה את כף ידי ונועצת את ניבי באצבע שלי , עם היד השנייה שלי אני מוציאה חוט דם עבה . בעזרתו אני מכה ושוברת את החלונות אחד אחרי השני , אם חוט דם פשוט שובר את החלונות , גל של ערפדים לא יצטרכו להתאמץ בשביל לפרוץ לארמון ולתפוס את מועצות הערפדים ובני האנוש .
"עשיתי מה שרציתם , אני יכולה עכשיו ללכת מכאן?" הנחתי את ידיי מאחורי גופי ושאלתי את רים והבנות , הם האנשים היחידים שאני הקשיב למה שהם אומרים לי כי הם היחידים שיודעים למה הערפדים מסוגלים לעשות ובשביל מה הם צריכים את הכוח שלי .
"אל תחשבי שתצליחי להיפטר מהשימה שלך בצורה מהירה לוס , את איתנו עד הסוף." אמרה ליאה בחיוך זדוני ענק , מצמצתי בעיניי "נלך לחדר הישיבות?" היא שאלה את אלי והוא הושיט את ידו , מסמן לה ללכת אחריו .
מה ?! זה לא הדבר היחיד שהם היו צריכים אותי ? אני עוד צריכה להיכנס לעומק הארמון , לעומק כול הזיכרונות שלי , לעומק העבר שלי , הכול בשביל לנצח במלחמה ? הם מוכנים לגרום לי לחוות את כול העבר הכאב שלי , את כול הבגידות והגרושים בשביל שיהיה להם צד שלישי ? אני לא מוכנה לזה .
אלי התקדם קדימה ועבר אותי , נעצר כפיו היה צמוד לאוזני "אל תשכחי לוסי , את שלי , ובכול החודשים הקרובים את שלי . אין לך איך לברוח." קולו דגדג באוזניי , הוא היה נחשי וערמומי , עיניו עברו בכול גופי ויכולתי לשמוע את ליבו הדופק והשמח . בפעם הראשונה שאני נמצאת תחת שליטו ,הוא השולט שלי .
הנחתי את כף ידי על חזו , בדיוק על ליבו שאיים לפרוץ החוצה " אלי , אתה זה שחתמת על הסעיף שלי . אתה לא יכול לרדוף אחרי ועוד משהו , החתימה שלי שווה בשבילי אפס . אני לא חייבת לשמור על החוקים." לחשתי לעברו .
הפלאפון שלי הציל אותי מהמשך השיחה , עניתי והלכתי אל הצד בזמן שכולם עלו במדרגות לקומה השנייה . על הצג היה רשום 'הוא' , נשמתי לרווחה ועניתי לו .
"את בתוך בלאדליינס?" הוא שאל בקול זר .
" כן , בדיוק באמצע הארמון." עניתי , מעבירה את מבטי על אולם הכניסה .
"אלי לצידך?" קצת קשה להסביר איפה אלי נמצא בדיוק אבל בוא נגיד שקרוב .
" הוא קרוב , אבל לא קרוב מספיק בשביל לשמוע את השיחה , אין לי עדיין שום מידע בנוגע
לרוזלין ורקס גרין . הדבר היחיד שאני יודעת שהם מתים , אבל כולנו יודעים שזה רק שמועות."
"את חושבת שאלי מחביא את ההורים שלו?" הוא שאל בהפתעה.
"לא , אני לא חושבת שהוא יודע שהם חיים . יש לו יותר מידי דברים על הראש ."
"תשמרי עליו קרוב ואל תגלי לו דבר," ניסיתי שלא לצחוק , כאילו זה הדבר שחשבתי לעשות , לספר לאלי שיש אדם שאני עובדת בשבילו ועל הדרך אני עוקבת אחרי בלאד ראש הראשויות העליונות של הערפדים שנגד בני האנוש ובנוסף אני יודעת שההורים שלו חיים , הוא לא יחשוב פעמיים ויהרוג אותי לפני שאני יספיק לעשות צעד .
"אתה יודע שהבטחתי , אם יהיה מידע חדש בנוגע להורים שלו אני יגיד לך . אבל יש בעיה , בלאד מתחיל לחשוד בי שאני בעד להביס אותו . הוא חושב שאני עוזרת לשומרי הערפדים רק בשביל המידע ." הכול קצת מתחיל להסתבך ואני עוד לא נכנסתי לפעולה , שלוש שנים אני עובדת עם בלאד ורק עכשיו הכול מתחיל להסתבך .
"תספרי לו תאמת והשקר , מה שבאמת קורה בבלאדליינס אבל תעלימי פרטים חשובים."
אני באמת צריכה את כול ההצלחה שיאחלו לי .
נאנחתי בכבדות "תאחל לי בהצלחה , אני זקוקה לזה." נתקתי את השיחה ברגע ששמעתי צרחה מוכרת עד דם , במורד המדרגות רצה לא כן קייט או יותר נכון קייטלין ואן ווילאמס , החברה הכי טובה שלי . או יותר נכון החברה הכי טובה שלי לשעבר עד שאבא שלה היה זה שגירש אותי מהממלכה והיא לא הוציאה מילה בקשה לזה , אבל הקש ששבר את גב הגמל היה גראגורי שירד במדרגות עם מאיה לצידו . קורטני נצמדה אלי .
"זאת הזונה שבגללה גרשו אותי מכאן." הסתכלתי עליה והרמתי את כף ידי .
"באיזה צורה את חושבת להרוג אותה?"
היא הביטה בי מופתעת " בצורה כואבת."