בלאד : השקרים של לוס – פרק 4

עמדנו על הגבעה , רחוקים ממקור ההתרחשות . רים , קיילה וליאה נעמדו בפתח הכניסה
למחוז בלאדליינס וחיכו שיפתחו להם את השערים . לא היה קשה להשגיח עליהם מלעמלה ,
הסבלנות החלה להיגמר אצל כול הקבוצה שלי והבנתי שבחרתי אותם ביעילות .
עצמתי ופתחתי את העיניים באיטיות , מהקלת כול סנטימטר ופינה שהשתנו בזמן האחרון
וסוקרת לעצמי את הכניסה פנימה . רים אמר לי שברגע שהדלתות נפתחות והם נכנסים שאני יכנס במהירות בלי שאף אחד יראה אותי ויפתח שער באחד המעברים הסודיים שאני זוכרת
ומכירה , השאלה היא אם גרגורי סיפר או לא סיפר לשומרי הערפדים על המעברים הסודיים
שמצאנו כי אם הוא סיפר , זאת תהיה בעיה .
"לוקח להם שנים לפתוח את הדלתות ." אמרה קורטני , היא ישבה על סף הגבעה וקשרה
את השרוכים מספר פעמים , אני יודעת שההתרגשות וההלם בגופה דהרו קדימה , הרבה
יותר ממנה שאני מרגישה . לא הייתי סך הכול שלוש שנים בבלאדליינס וחשבתי שהלב
שלי עומד לצאת מהמקום אבל קורטני לא הייתה כאן ארבע שנים .
"אני מקווה מאוד שאני ימצא שם אבטחה ברמה בן לאומית כשלוקח להם כול כך הרבה
זמן לפתוח את הדלתות . אם הם כבר קבלו אישור להיכנס ועוד משומר הערפדים אלי גרין הם
לא צריכים להתווכח ." נזפתי בשקט , אני ירדם פה מתוך שעמום , אי אפשר להישאר במקום
אחד שעות על גבי שעות .
"הינה , הם פותחים את הדלתות." שמעתי את אחד הקולות של הצוות שלי , הסתובבתי
לאחור בשביל לראות את מלה מצביעה על דלתות הבטון הגדולות שנעמדו בכניסה למחוז .
מתחתי את הצוואר שלי בשביל לשחרר כול דבר שנתפס אצלי , כול ההתרגשות הזאת עשתה
לי חגיגה בכול הגוף . וברגע שהם פתחו את הדלתות ירדתי בריצה מהירה מן הגבעה ועברתי
בשניה אחת לצידם של רים והבנות , נתתי לו תפיחה קטנה ומהירה על החזה בשביל שידע שאני כבר נכנסתי אל המחוז . סרקתי במהירות את כול הרחבה בזמן שאני רצה קדימה , עד כמה שאני זוכרת נכון בין הארמון לבין שער הכניסה יש לפחות מאה מטר הליכה , שזה הרבה .
אבל בריצה אני מגיעה לשם רק בכמה שניות , אבל לא אני חייבת לעקיף את כול המחוז ולמצוא פריצה בגדר בשביל להכניס את שאר הצוות שלי .
בבקשה , בבקשה שגרגורי לא סיפר להם על הכניסה במחסן האחורי .
הופתעתי לגלות שהוא עדיין עומד במקומו ומספר קטן של שומרים נמצאים סביבו , רצתי בניהם כמו בזיגזג ובלי שהם ישימו לב נכנסתי למחסן העץ הקטן . הזזתי את כול הכלים ושאר הדברים שעמדו שם ועצבנו אותי , ניסיתי לעשות כמה שפחות רעש כי ברגע שנצא מהמחסן הצוות שלי לא באמת רץ כול כך מהר שאפילו השומרים לא ישימו לב שהרגע עבר לידם בן אדם.
"תלכו לצד שמאל עד שתגיעו אל מאחורי המחוז , ממש מאחורי הארמון יש מחסן עץ ענק . תזהרו כי יש שם שומרים." הודעתי להם במכשיר הקשר וחיכיתי שהם יגיעו לכאן .
שומרים מטומטמים , מחוז מפגר , מועצת ערפדים ובני אנוש מזדיינת , אקס בוגד , שומר ערפדים שרוצה להרוג אותי ואני עדיין שואלת את עצמי מה אני עושה כאן , כי אלוהים בעצמו לא יודע איך לענות לי על השאלה.
לאחר מספר דקות שמעתי טקטוק על לוחות העץ של המבנה , הזזתי את קרש העץ האחרון ונתתי להם לעבור בין הגדר אל המחוז עצמו , שמרתי על שקט וכול שנייה הבטתי לעבר השומרים לבדוק אם השומרים משנים את הכיוון והולכים לכיוון המחסן . כהאחרון נכנס שוב החזרתי את כול הקרשים בחזרה למקום והוצאתי את מכשיר הקשר .
"רים כולם נכנסו , תדליקו את השעון בעוד כשתי שניות."אמרתי והצבעתי לכיוון השומרים .
"אז ככה , רים סופר לנו כמה זמן זה להקיף את כול המחוז ובנוסף לזה אנחנו צריכים לבדוק את רמת האבטחה . אז אל תדאגו אם הם יתחילו לרוץ אחריכם ." אמרתי ופתחתי את הדלת
קצת ובשקט .
"מוכנים?" שאלתי , כול הקבוצה הנהנה ופרצתי מתוך המחסן ברעש נורא , הוא הדהד לי באוזניי כששמעתי את כול המהולות הרגליים מאחורי , קבוצה של נערים פרצו מתוך המחסן ושומרי הערפדים לא הבינו מה נפל עליהם . כבר הייתי בחצי הסיבוב של המחוז וכול הקבוצה שלי מאחורי והייתי שמחה , אנחנו עובדים וביחד ומצליחים לשמור בקצב אחיד . וכשראיתי שאני מתחילה לרוץ מהר יותר ומסתכלת לאחור , רואה שהם רחוקים ממני אני שומעת בפעם הראשונה את קול הירייה של אקדח השומרים שלא שמעתי כבר הרבה מאוד זמן .