בלאד : השקרים של לוס – פרק 3

יום למחרת ברגע שהתעוררתי רים הודיע לי שאנחנו בשעות הצהריים הולכים לבאלדנייס בשביל
לארגן את הפגישה הראשונה , להכיר את המחוז ואת שומרי הערפדים . ברגע ששמעתי את
זה קפאתי על מקומי , לא הייתי מוכנה שזה יקרה כול כך מהר , עד לפני יום רק חתמתי על חוזה שמאפשר לי לחזור לעיר אבל לא חשבתי שאני הצטרך למצוא את הכוח לחזור יום למחרת .
והוא עוד הוסיף שאני חייבת לבוא כי אני והצוות שלי נצטרך לבחון את זמן הריצה סביב כול המחוז עד שמגיעים לחדר הפגישות , לראות כמה זמן ייקח לנו לאתר את הערפדים שירוצו במהירות לכיוון הטירה . זאת אומרת שאני הצטרך לבחור את הצוות שלי .
התלבושת הרגילה שלי הייתה חליפה שמורכבת משורט וגופייה שחורה , מעל לבשתי מעיל
עור שחור ארוך שמגיע עד כפות הרגליים , בסביבות המותניים היה חגורת כסף ובצווארון המעיל היו כפליים שמצויר עליהם צלב .
עמדתי מול המראה וסרקתי את השיער החום שלי שהיה בהיר בשורשים אבל קהה בקצוות , הוא היה מתולתל ובקבוקי , בדיוק כך שהתאים לצורת הפנים שלי ולעיניי הכחולות שהייתי מקיפה בעיפרון שחור ומסקרה בשביל שיבליט אותן .
הכנתי לעצמי במהירות כריך ולקחתי פחית קולה מהמקרר , יוצאת מחוץ לבנייני המגורים והולכת לכיוון אולם האימונים , מסתכלת על כול הטירונים שמתאמנים עם כול הצוות . מוקדם בבוקר כול אחד קם, אוכל ארוחת בוקר ומיד ניגש לאימונים . אני לא מבינה איך אפשר כול כך הרבה להתאמן אבל כשדיברתי איתם הבנתי שהאימונים האלו הם מטרה לניצחון . כול ארגוני ציידי הערפדים בנויים מדמפריים וערפדים ובני האנוש שגורשו מהממלכות והם הגיעו לכאן בשביל לראות לכולם שהם הרבה יותר טובים . והם צודקים , זאת הרגשה טובה .
כשאחד המאמנים הסתובב וראה אותי הוא שרק במשרוקית והרים את ידו באוויר מסמן לכול
הטירונים שנלחמים על קורות הבטון למעלה לקפוץ למטה , ולכול הטירונים שמתרגלים קרבות
לעצור במקומם .
"לוס , בוקר טוב." אמר דאלס , המאמן שגורש ממלכת סרינה , הגירוש שלו היה מטומטם מידי בשביל שאני לא הקבל אותו לכאן . הוא סך הכול יצא עם הבת של המלך של סרינה , מישהו עוד חושב שזה דפוק חוץ ממני ?
"דאלס , בוקר טוב , יש לי כמה חדשות שאני חייבת צומת לב." התקדמתי לעברם ברגע שסיימתי לאכול את הכריך , לדבר בפה מלא זה בוטה מידי בשביל . הנחתי את פחית הקולה לצד רגליי ונשמתי לרווחה .
"שומרי הערפדים של ממלכת בלאדליינס קוראים לנו , ציידי הערפדים לבוא לעזור במלחמה גדולה שמתקרבת ובאה . כול אחד אוסף לעצמו צוות , אני חושבת שליאה וקיילה דיברו אתכם?" כול הטירונים הסתכלו אחד על השני והנהנו .
"יופי , אז אני צריכה צוות שעבר את אימוני המהירות . כול מי שמוכן להיות בצוות שלי ומאמין שהוא יעמוד בקצב שלי שיצעד קדימה." דאלס הסתובב אלי כשראה שאף אחד לא צועד קדימה.
"לוס את יודעת שאף אחד בעולם לא יצליח לעמוד בקצב שלך , את מוכנה לקחת טירונים תחת החסות שלך?" הוא שאל ואני הנהנתי במרץ .
"אני לא צריכה טירונים שיעמדו בקצב שלי בדיוק , אני צריכה טירונים שירוצו מהר ברגע שאני יגיד להם , טירונים שיהיו מוכנים לעקיף מחוז שלם כשאני מובילה." זה הצליח לשכנע אותם כי הרבה טירונים צעדו קדימה , לא ידעתי שהרבה טירונים הצליחו לעבור את אימוני המהירות שלי , והרבה מהם באמת הצליחו לעבור את אימוני הכוח של קיילה ואימוני יכולת פיתוח הקסם של ליאה .
"כדאי שאני יבקר יותר באימונים , כן," אמרתי וחייכתי לעברם "אז ככה מי כאן ממלכת בלאדליינס כמוני?" היו שלושה שהרימו את היד , שתי נערות שנראות בנות תשע עשרה ונער שנראה כבן עשרים , שלושתם יותר מבוגרים ממני .
"אני קורטני , גורשתי לפני ארבע שנים , אני זוכרת אותך היית חברה של גראגורי." הבטתי בה בהפתעה , היא הייתה בלונדינית וגבוה , שיערה היה חלק כמו אצל כול בלונדינית ממוצעה ועיניה היו כחולות , היא נראה רגילה אבל המבט בעיניה היה מבט שאני מכירה , הוא היה מבט של נקמה .
"אני זוכרת אותך," הנהנתי , היא הייתה הנערה הראשונה שגירשו מהממלכה " את שרפת את החדר של מאיה." הכלבה הזאת .
קורטני הנהנה במרץ ונראתה כמו כלב שמח אחרי מקלחת טובה "היא פשוט יודעת איך לפגוע בך במקומות הנכונים." נאנחתי בכבדות , בדיוק .
" שנינו גורשנו ביחד , לפני שנה." אמרה הנערה והצביע על הנער , הם היו דומים , כנראה אחים . נכון שזה מוזר שאני לא יודעת את כול השמות של הטירונים אבל מה לעשות , קצת קשה לי להיות גם פה , גם אצל בלאד וגם אצלו . יש לי עיסוקים הרבה יותר גדולים ממה שנדמה להם , אני יודעת שקיילה וליאה חושבות שאני רק יוצאת להסתובב כי משעמם לי בחדר הישיבות שלנו , טוב אולי זאת אחת הסיבות אבל היא לא המרכזית .
" אני מלה וזה לוק אחי." שניהם היו בעלי שיער שחור , שלה היה חלק למעלה וסולסל בקצוות ולו היה תיספורת מריאנס , צורת העיניים שלהם הייתה חתולית וחומה . אז הם כנראה באותו הגיל .
"אותי גרשו מבלאדליינס בגלל הכוח שלי , כמעט הרגתי את המאמן גלן והמועצות החליטו פה אחד לגרש אותי . לקח זמן לשכנע אותי להציל מישהו מהממלכה אז תהיו כנים איתי , למה אתם הולכים לשם בשביל להיות חלק מהציידים או בשביל נקמה?" הם הביטו אחד בשני ואז הביטו בי .
"אנחנו לא יודעים , כנראה שנגלה את זה בהמשך." חייכתי לעברם .
"דלאס תביא לכול מי שמצטרף לקבוצה שלי את התלבושת של הציידים." אמרתי והרמתי את פחית הקולה מהרצפה , יוצאת מן האולם . הם צודקים , אני אפילו לא יודעת למה הסכמתי לעזור לממלכה הזו ,אולי זה רק הרחמים שלי עליהם או רק תחושת הניצחון שלי אבל אני לא יודעת באמת למה אני עוזרת לכאן. כמו ששון אמר , אני הצטרך לגלות את זה בהמשך.

כשנכנסתי לחדר הישיבות קיילה וליאה היו כבר במקומם , ישבו ורים בדיוק קשר את השרוכים בנעלי הספורט שלו . התיישבתי במקומי , נושמת לרווחה ומנסה לא להראות חוסר ביטחון מצידי , כי בשביל לחזור לעבר אני הצטרך לסלוח ואני לא יודעת אם אני הצליח לעשות את זה.
" אל תהיו מופתעים , כן הלכתי לאולם האימונים וכן יש לי צוות . כנראה שאני לא היחידה שגורשה מממלכת בלאדליינס ומחפש את הדרך חזרה . בכול מקרה מה עושים?" שאלתי.
רים אמר לי שאנחנו יוצאים בצהריים וכבר צהריים אז למה אנחנו עדיין יושבים בחדר הישיבות , למה אנחנו בדיוק מחכים ? שאלי יבוא באמצע ויקרא לנו ? לא שזאת אפשרות , אף אחד לא יודע איפה ארגוני הציידים נמצאים , ואף אחד גם לא ידע.
" אנחנו מחכים שאלי יעביר לנו אישור כניסה , הממלכה נמצאת באבטחה כבדה ואי אפשר להיכנס או לצאת בלי אישור." אל תשגע לי את המוח , מה זה כול הדיבורים האלו ? אני מכירה את כול הכניסות וביחד עם המהירות שלי אני יכולה להיכנס להשיג לנו אישורי כניסה ולצאת בלי שאף אחד ידע , לא הם חייבים להיות הילדים הטובים שמחכים לאישור .
"האישור יכול לקבל את זה ממני." שלחתי לעבר רים אצבע שלישית והרמתי את רגליי לשולחן.
כול המחשבות שמתרוצצות בראשי גורמות לי לרצות לישון .
"שנקבל את האישור אנחנו ניכנס ביחד,"הוא הצביע על עצמו ועל ליאה וקיילה " אבל אני צריכה שאת והטירונים שלך תעקפו את המחוז ותראה איזה אבטחה הם מחזיקים ועד כמה היא יעילה ,אני גם רוצה לבדוק תוך כמה זמן אתם מגיעים מתחילת המחוז עד הארמון." זה עומד להיות כיף , חייכתי חיוך זדוני . כי ברגע שאומרים לי להיכנס לבאלדליינס בלי אישור זה כבר אישור מצידי .
"רים אני חושבת שזאת טעות גדולה לתת ללוס להיכנס בלי אישור , אתה מכיר אותה היא תרים את כול שומרי הערפדים על הרגלים." עשיתי פרצוף נפגע וצחקתי .
"תזהרי!" הוא הזהיר אותי והלך לכיוון מכונת הפקס "האישור הגיע." הוא הרים אותו באוויר.
מכאתי כפיים " ההצגה התחילה."