"אתה מכונת הנשימה שלי ..תעזור לי לנשום .." – פרק 2

אחרי שבני הזוג פרנקלין הגיעו התיישבנו לאכול ארוחה , להכיר אחד את השני . יותר נכון אני ומייק
היינו צריכים להכיר אחד את השני אבל אחרי ששמתי לב שהוא בהה במכונת הנשימה שלי התחלתי
לשנוא אותו יותר ממה שאני מכירה אותו. ארוסתו שרה עזרה לי להרים את המכונה הכבדה מהסלון אל
החדר והתיישבתי לצידה לאכול .
כולם צחקו מבדיחה מטומטמת שלא הצלחתי להבין , פשוט לא התייחסתי אליה .
"אז טרייסי , מה את מתכוונת לעשות בעתיד?" שאלה קלריטה אימא של מייק .
לחיות חשבתי לעצמי אבל לא באמת רציתי לענות במה אני באמת עובדת "מה שאת רואה , אני חייבת
לנצח את דלקת הריאות הכרונית , אחרי זה אני חושבת ללכת ללמוד כימיה." אולי אני הצליח להמציא תרופה למחלה שלי.
"אם תרצי עבודה בזמן הקרוב את יכולה להיות המזכירה של מייק." לקחתי חתיכת סלרי לפה שהיה מאוד
מגעיל אבל הוא עיסק אותי מלהביט במייק .
"במה אתה עובד?"
מייק נדרך כאילו העירו אותי משנת דוב עמוקה "קרסטלי של פרנקלין."
פערתי את פי "אתה צוחק עלי!" הטחתי בו "חברת הקרסטלים הגדולה באמריקה?" העובדים שם
מרווחים מליונים בשנה , אפשר לקנות מלון אחרי שנתיים של עבודה .
"אני המנכ"ל , לא שמת לב לשם החברה." הוא לא הראה זאת כשאלה , דמי רתח בעורקי והחזקתי אל הסכין חזק כך שכמעט חתכתי את עצמי ומנעתי מעצמי לזרוק את הסכין לכיוונו . ריאותיי התרחבו והתנשפתי בבוז.
"אתה יודע זה לא שאני שואלת את עצמי במשך השנתיים האחרונות איך קשורה המשפחה שלך לחברה,
יש לי בעיות גדולות על הראש." הזדקפתי בלצד השולחן וצעקתי עליו .
מייק הזדקף בשולחן , לא רגיל שצועקים על מר פינוקי "תתחילי לשים לב לפרטים הקטנים ,לא תוכלי
לעבוד כמזכירה שהדבר היחיד שאת יודעת לעשות הוא להתבטל מול הטלוויזיה." עיני נפערו לרווחה .
"חמור, לך תזדיין ." דחפתי את השולחן והלכתי לכיוון המדרגות שמובילות לקומה השנייה "כאילו שיש לי דברים אחרים לעשות."
אחרי כמה שעות שישבתי עם המסכה על הפנים וניסיתי לנשום דיברתי בפורום אחד באינטרנט , שמתי לב שיש שם כמה שקרנים והייתי צריכה להוציא אותי לאור. זה לא דבר כול כך קשה . בסופו של דבר ירדתי למטה ולא ראיתי אף אחד .
"איפה כולם לעזאזל?" שאלתי את שרה ששתפה כלים , שכחתי לגמרה שלפני מספר שעות אמרתי לארוס שלה שילך להזדיין .
"ההורים שלך ושל מייק הלכו לקולנוע ומייק הלך לחבר , חברה שלי נמצאת בעיר אחרת אז אני מתארכת פה בינתיים . אני מקווה שזה לא מפריע לך." הנפתי את ידי בביטול ולקחתי לשתות קולה מהמקרר .
"אין לי בעיה איתך , יש לי בעיה עם הארוס הדפוק שלך."
"אני מצטערת על מייק , לפעמים הפתיל הקצר שלו יותר מידי קצר . הוא לא התכוון למה שהוא אמר , אחרי שעלית לחדר מייק התחיל לריב עם ההורים שלו ויצר מהבית , כנראה הלך לחבר טוב שלו לשתות." היא לא נראת מופתעת , כנראה הרגל אצל מייק להיות אלכוהליסט , לפחות משהו דפוק אחד נמצא אצל מר שלמות .
אני יודעת שהמשפחות עברו לגור ביחד כי הם רצו להיות קרובים אחד לשני בזמן שבונים להם וילה בצד הבית שלנו אבל המצב הזה יוצא מכלל שליטה .
"השאירו אותך להיות הבייביסטר שלי?" פנייה של שרה האדימו בבושה , כול השקר 'החברה שלה נמצאת בעיר אחרת ' נהיה צפוי מרגע לרגע .
"אל תדאגי , מגיע להורים שלי להנות יום אחד בחיים . כול הזמן הם סובבים סביבי ודואגים שאני הנשם." משכתי בכתפיי וקרבתי את כפות ידיי אחת אל השנייה וחייכתי חיוב רחב.
"אז רוצה לראות סרט או משהו?" שאלה שרה בחשש ועינייה ברקו לאור המנורה במטבח .
"לא אני הולכת לג'אק בלום." פיה של שרה נפער.
"את כריש?" היא שאלה בהפתעה .
"כריש מתחיל , את יודעת צריך להתפרנס קצת." ג'אק בלום זה הקזינו הכי שטני שקיים בעיר , כרישי הקלפים הכי טובים מגיעים לשם וחשבתי הפעם לנסות את מזלי , אם ההורים שלי יצאו לבלות למה לעזאזל אני לא יכולה לצאת כבר מהבית הזה ?
"אפשר לבוא?" משכתי בכתפיי ושפשפתי את ידיי זו בזו , הולכים להמר !