אתה מבטיח…? – פרק 3

לפתע ראיתי את טיילור רץ לעברי. למה שהוא ירוץ לעברי? בטח הוא רוצה לבעוט לי בתיק כמו כל בוקר. החלטתי שהבוקר אני לא אתן לא לבעוט בתיק שלי אז רצתי והעמדתי פנים לא רואה אותו והמשכתי לעבר תחנת אוטובוס בריצה. שמעתי את טיילור קורא לי "רגע חכי שנייה אני רוצה לדבר אתך…חכי!" התעלמתי ממבוקשו והמשכתי לרוץ. ראיתי את האוטובוס מתקרב אז רצתי בסי מהירותי כדי לא לפספס אותו. הצלחתי. עליתי על האוטובוס ולא היה מקום לישיבה אז עמדתי. הרגשתי הקלה בלב אך בשנייה הוא התפוגג. טיילור הספיק לעלות לאוטובוס מתנשף בכבדות מרוב מאמץ להספיק להגיע. הסתתי את מבטי מימנו כאילו לא שמתי לב אליו. הוא התקרב אלי ועמד לידי. "למה לא עצרת כשקראתי לך?" שאל אותי עדיין מתנשף "א…לא שמעתי" אמרתי מתחמקת. ואז נזכרתי מהמקרה שקרה אתמול והתחלתי להתעצבן. הוא בטח יקרא לחברים שלו כדי להציק לי לא רק בבית הספר אלה מפני שהם יודעים איפה הבית שלי הם יציקו לי גם שם. התרחקתי מימנו כמה שיותר אך הוא התקרב אלי ככול שהתרחקתי. הבן אדם לא מבין רמזים שאני לא רוצה להתקרב אליו? אמרתי לעצמי. המשכנו לנסוע ולפתע הנהג לחץ על הבלמים חזק מידי וזה גרם לי לחוסר שיווי משכל כך שנאלצתי להישען על טיילור כדי לא ליפול. הוא אחז בי. ישר התנתקתי מאחיזתו והתייצבתי עמידה יציבה. "אני מצטערת" אמרתי "זה בסדר" ענה קצת מופתע ממה שקרה הרגע. ירדתי מן התחנה לבית הספר כמה שיותר מהר. ראיתי את החברים של טיילור ליד שער בית הספר. עברתי את השער מנשה להתעלם מהם. "נו באמת את עדיין לא אומרת לנו בוקר טוב? אנחנו נצטרך להעניש אותך" אמר זאק וכולם צחקו.
דילן דחף אותי ונפלתי לרצפה על גבי. שפשפתי את גבי. אחר כך הוא בעט בצלעות. כאב פילח את בטני ולא יכולתי לקום ואז גם זאק בעט בי ושאר החבורה צחקה אך מישום מה טיילור לא צחק הוא רקר הביט מהצד. הצלצול נשמע והם עזבו אותי והם הלכו לבניין בית הספר מותרים אותי שרועה על הרצפה מתכווצת מכאב. דמעות זלגו מעיניי וכשנרגעתי החלטתי להבריז מהלימודים וללכת למקום שקט ורגוע כדי להירגע. הלכתי לים , ישבתי על סלע גדול והתבוננתי בגלי הכחולים הנוצצים לקרני השמש המאירים , הרגשתי שלווה ורגועה וזה גרם לי לשכוח את הכאב. לפתע הרגשתי שמישהו אוחז בכשפי וסותם את פי. כשהסתובבתי לראות מי זה לא האמנתי למראה עיניי זה היה…