אתה מבטיח…? – פרק 1

"סקיילר הגיע הזמן לקום" צעקה אמי, קמתי מן המיטה. צחצחתי שינים , התקלחתי והחלפתי בגדים. לא ממש היה לי אכפת איך אני נראת אז פשוט לבשתי את החולצה והמכנסיים הראשונים שראיתי ונעלתי נעלי ספורט וקלטי את שערי לצמה והייתי מוכנה. ירדתי לקומה הראשונה למטבח ואכלתי יחד אם אחי הגדול ג'ק בן ה17 ואם הורי את ארוחת הבוקר. לאחר שסיימנו לאכול ג'ק הסיע אותי לבית הספר כרגיל. "ביי אחות נתראה בסוף היום" אמר ג'ק ונסע לבית הספר שלו.
נכנסתי לבניין בית הספר. "היי , סקיי!" (ולא היא לא התבלבלה קוראים לי סקיילר אבל אני לא אוהבת את השם הארוך והאלגנטי שהורי רצו שאהיה אז החלתתי שכולם יקראו לי סקיי – שם קיצור) קראה לי ליסה חברתי הטובה והיחידה שמודעת להתנהגותי הפרועה מיחוץ לקותלי בית הספר וגם היחידה שיודעת איפה אני גרה. רצתי לעברה והתחלנו לדבר ללא הפסקה. "סקיילר איזה שיעור יש לך עכשיו?" שאלה ליסה "יש לי שעה חופשית מפני שהמורה לחשבון שלנו מר אדיסון לא הגיעה לבית הספר. ומה יש לך." שאלתי "עכשיו יש לי שיעור היסטוריה אם גברת הוגוורדי" אמרה ליסה בנימה מעוצבנת. "טוב אני הולכת לשיעור לפני שאני יאחר ואקבל ריטוק אז נתראה בחדר האוכל" אמרה ליסה והלכה לכיתתה. אני יצאתי לחצר הנטושה מאחורי בית הספר , המקום שאף אחד לא מאז לבוא לשם מפני שמצאו שם בעבר את אחד התלמדים שרוע על הדשה אם סכין קטנה תקועה בבטנו ולכן אף אחד לא מעז לבוא חוץ ממני לפה כי הם תוענים שהמקום מקולל אבל אני לא מפחדת. ישבתי מיתחת לעץ גדול. הוצאתי מיתוך תיקי את האוזניות והתחלתי לשמועה מוזיקה. לפתע שמתי לב שהתיק שלי לא נמצא לידי. קמתי ממקומי הוצאתי את האוזניות מאוזני ושמעתי רעשי דיבור מאחורי העץ שישבתי בו. התבוננתי מאחורי העץ וראתי את הבריונים של השכבה מחתתים לי בתיק. "היי , תחזירו לי את התיק שלי!" צעקתי לעברם. הם התבוננו בי והתחילו לצחוק. כולם הפסיקו לחתת בתיק אבל התחילו לצחוק עלי חוץ מטיילר שגם צחק וגם המשיך לחתת לי בתיק ולפזר את כל חפצי מסביב. רצתי לעברם לקחת את התיק שלי אבל הם לקחו את התיק והתחילו להתמסר ביניהם אם התיק. בכל פעם כשכמעט הצלחתי לקחת את התיק הם זרקו למישהו אחר. עדיין לא וויתרתי והמשכתי לנסות לקחת את ותיק. "תגדי "חננה" את לא מפחדת להיות במקום כזה?" זאק אחד, הבריונים אמר וצחק משתעשע. לא ענתי והמשכתי לנסות לקחת את התיק. ראתי את טיילר משתעשע מכל רגע. התחלתי לשנוא אותו. הוא צחק וצחק. צחוקו התחיל להדהד בראשי ללא הפסקה. עדיין לא הצלחתי. הם היו כל כך גבוהים שלא הצלחתי לקחת את התיק. לפתע כולם נעצרו והביטו בטיילר. "בואו נלך למקום אחר זה מתחיל לשעמם אותי" אמר טיילר וכולם עזבו את התיק שלי על הדשא והם הלכו. אספתי את חפצי לתוך התיק והלכתי לשירותי הבנות. 'אני שונאת אותו , שונאת , שונאת , שונאת , פשות שונאת' אמרתי לעצמי. ככול ששמעתי את צחוקו מהדהד בראשי כך התחלתי לשנוא אותו יותר ויותר. אני מבטיחה לעצמי שלא אוהב אותו אלא אם כן הוא השתנה.

-נקודת מבט של טיילר-

אני לא יודע למה אבל ריחמתי על הילדה הזאת. אני אפילו לא יודע איך קוראים לה ואנחנו מציקים לה כבר שנה. "אז למי מציקים עכשיו?" שאל מאט "לחנון שיושב שם" אמרתי והצבעתי על ארן הילד החנון של הכיתה והתחלנו להציק לו.
לשיעור האחרון בבית הספר הברזנו ויצאנו לחצר להציק למישהו. "תגידו איפה הילדה שבבוקר הצקנו לה וחטפנו לה את התיק? היא הילדה היחידה שלא הצקנו לה מיחוץ לבית הספר" אמר דילן "האמת שאתה צודק היא היחידה שלו הצקנו לה" אמר מאט "אז היום מי מרגל אחריה?" שאל זאק "מי הכי טוב בריגול?" שאלו אחד את השני ואני רק ישבתי על הדשא נשען על העץ. ראתי את החברה מסתקלים עלי."מה? מה אתם מסתקלים עלי?" שאלתי לא מבין מה הם רוצים ממני. "אתה הכי טוב בריגול מיבינינו אז אתה מרגל אחריה וכשתמצא את הבית שלה תתקשר עלינו ונבוא" אמר דילן כבר משתוקק להציק לה "בסדר אחרי הלימודים" אמרתי בעדישות.

-סוף יום-
ראתי את הילדה יוצאת מן שער בית הספר. עקבתי אחריה וראתי אותה נכנסת לשכונה שבה רק עשרים מתגוררים בה. 'מה יש לה לעשות במקום כזה?' שאלתי את עצמי. המשכתי לעקוב אחריה. היא נכנסה לבית אחד בן שלושה קומות מפוער עם בריכה גדולה חצר קדמית ואחורית. לא האמנתי שחננה כמוה גרה במקום של עשירים. חכיתי כמה דקות והוצאתי מתוך הכיס של מכנס הג'נס שלי את הטלפון שלי ולהתקשר לחברה. באתי לחייג אך לפתע דלת הבית של הילדה נפתח ויצאה נערה לבושה חולצת בתן שחורה ג'נס ארוך אם קרעים נעלי אדידס ,על ראשה כובע גרב והיא החזיקה סקייטבורד של שני גלגלים. לא ראתי את פרצופה. היא הייתה מוצאת חן בעיניי. לא האמנתי שנערה שנראת מופרעת כזאת יכולה לגור במקום אלגנטי כזה. רציתי לראות אותה אז יצאתי ממקום המסתור שלי והלכתי לעברה. היא קלטה אותי והיא קפצה על הסקייטבורד שלה ורכבה מהר במהירות מפתיעה. עדיין לא זיהיתי את פרצופה. רצתי אחריה מהר והצלחתי להשיג אותה. הייתי עדיין מאחוריה תפסתי לה את היד והיא מעדה על הסקייטבורד. לפני שהיא נפלה תפסתי אותה. הרמתי אותה והופתעתי לדעת שהנערה היא הילדה שהצקנו לה….