אתה הקול- פרק 5

אתה הקול- פרק 5
נכנסתי לכיתה כאשר כל העיניים מופנות אליי, יותר מהרגיל.
כולם התאספו סביב מירנדה והחברות שלה, שומעים רכילות ובדיחות על חשבוני.
גילגלתי עיניים, נשארת חזקה עם רגליים על הקרקע.
״היי אוסטין.״ אמרתי לו כשהגעתי למקום הישיבה המשותף שלי ושלו.
למרבה הפלא עדיין אהבו את אוסטין, הוא עדיין לא שובץ במסגרת ה״חנון מספר 2״ כפי שצפיתי. אולם יכולתי להריח שזה לא יקרה בעוד זמן רב.
״היי. נו, נרגעת מאתמול?״ שאל.
המהמתי כאות אישור, כשעל פניו מבט אשר חשף את שקרי. הוא תמיד היה חשדן כזה.
״את צריכה לקחת דברים בפרופורציה, את לא..״ התחיל לאחר שפלט אנחה.
״תחסוך ממני.״ קטעתי את רצף דיבורו, ידעתי שאין עוד אפשרות לעודד אותי, שתמיד המחשבה הזאת העסיקה, ותמשיך להעסיק אותי, גם בלי מה שמירנדה אמרה או תאמר.
היה צלצול אחרי שעתיים מייגעות של ספרות, המקצוע השנוא עליי.
הגיונית, ספרות אמור להיות המקצוע האהוב עליי, כי נכללים בו בין היתר בתים ופזמונים של שירים, אבל תמיד השיעורים האלה עוסקים בשירים הכי פחות יפים, עם המשמעות הכי דלה, שהמורה בקושי יודעת את הלחן. טוב, אבל בהחלט לא משלמים להן מספיק עבור זה.
הפעם ישבתי לבד בשולחן הקבוע שלי.
אוסטין הלך עם חבר אחד שהכיר, שלפי מה שסיפר, נחמד. הטלתי ספק בכך אבל לא הרגשתי מספיק צורך להתערב ולהביע בפניו את דעתי.
אכלתי את התפוח באיטיות, לא הייתי רעבה כל כך.
חשבתי על כריס, שחזרתי את הרגעים היותר יפים שלנו בפעם הקודמת שהיינו זוג.
חשבתי גם על ג׳ייסון ועל ריידל, הברמנית החדשה. דווקא לדעתי כדאי לו לנסות לפתח איתה משהו, מזמן הוא לא היה בקשר רציני.
חשבתי גם על טום, ועל איזה נחמד הוא, ועל איך הוא שונה מהתדמית שלו.
״רובי!״ קול קטע את מחשבתי.
הפניתי את מבטי לצד, למקור הקול.
״אני קורא לך כבר עשר פעמים, הפכת לזמרת חירשת.״ אמר וגילגלתי את עיניי בחיוך.
״אתה פשוט מקנא בי אז אתה מחפש מגרעות.״ אמרתי בעוקצנות.
״מקנא במה בדיוק?״ שאל, מכווץ את עיניו וישב על כיסא ממולי.
״בכשרונות שלי, במראה שלי, בחכמה שלי, בחיוך שלי, ברכוש שלי, ב..״ אמרתי במהירות.
״אוקי אוקי אוקי!״ נפנף בידיו, וסימן לי להפסיק, ואז המשיך, ״אולי אני מקנא בהם, אבל יש דבר אחד שבו אני לא אקנא לעולם.״ אמר ברצינות.
״והוא?״ שאלתי, סקרנית.
״הצניעות שלך.״ אמר, גיחכתי.
״גם אתה דיי שוויצר, אתה יודע?״ אמרתי בחיוך.
״לא אמרתי שאני לא. אבל לפחות אני משוויץ במה שיש לי.״ קרץ.
״אה, כן? טוב, כנראה שאם אתה אומר את זה אתה בטוח מושלם.״ אמרתי בסרקזם.
״קלעת בול, מותק.״ הוא קרץ ופרע את סערי בעודי מגלגלת עיניים.
״אוסטי.״ קול נשי ומזוייף קרא לו.
שנינו הסתובבנו, מביטים במירנדה.
היא התיישבה עליו וליטפה את זיפיו במין חושניות.
״בוא נטייל בחוץ.״ ליטפה את גופו.
איכס, היא כל כך מגעילה.
גם לכריס אני לא עושה את זה, כי אני לא מספיק מרגישה קרובה אליו, או זקוקה למגע מהסוג הזה ממנו.
הוא הזיז אותה מברכיו.
״רנדי, אני קצת עסוק עכשיו. נדבר אחר כך?״ אמר לה בחיוך של פרינס צ׳ארמינג, שיכול לגרום לכל בחורה להתאהב בו.
היא הנהנה, העיפה לו נשיקה באויר ולפני שהלכה העיפה לי מבט רצחני.
״אתה מאוהב בה.״ סיכמתי את המאורע של החמש דקות האחרונות.
הוא כיווץ את גבותיו וחייך חיוך של ׳את מדמיינת׳.
״אני? במירנדה? ממש לא.״ אמר בטון רציני.
״תפסיק להכחיש. אתה רוצה אותה.״ התעקשתי.
״אני לא, רובי.״ אמר במעט עצבנות.
״רוצה להתערב על זה?״ אמרתי, עדיין מתעקשת.
״אין צורך כי אני לא מאוהב בה, ואני גם לא רוצה אותה שלי.״
״אז מה היה הפירוש של ״רנדי, נדבר אחר כך״?״ חיקיתי את קולו בצירוף קול מעט צייצני.
״אנחנו ידידים.״ הסביר בקצרה.
״ידיד לא אמור לחייך ככה לידידה שלו אם הוא לא רוצה אותה.״ התעקשתי.
״למה את לא מבינה שאני לא מאוהב ולא מחבב ולא נמשך ולא רוצה או כל דבר שקשור אליה?״ אמר בקול עצבני מעט.
״תוכיח שלא.״ התעקשתי, רק כדי להוכיח שהוא שקרן.
הוא קם מכיסאו ובא ללכת ליציאה, אך כשחלף לידי, לחש, ״כי אם כבר להתאהב במישהי, עדיף להתאהב בך״.
מה זה אומר בעצם? שהוא מאוהב בי?
הסתובבתי לאחור, מסוקרנת לדעת מה זה אומר, אבל הוא לא היה שם, התיר אותי עם הסקרנות, הכעס, והשאלות שלי.
משכתי בכתפיי, כנראה שהאגו שלו היה זה שדיבר.
תחבתי את אוזניותיי לאוזניי, עוברת על השירים החדשים שיצאו לאויר העולם במשך השבועיים האחרונים, מבקרת אותם בליבי.
היה שיר שתפס אותי, דואט.
ישר נזכרתי בטום וסימנתי לעצמי בראש להשמיע לו אותו היום בחזרה, שוקלת אפשרות שנשיר אותו מחר בערב.
הצלצול קטע את המנגינה, אבל גם לאחר שניתקתי את האוזניות מאוזניי, הקצב התנגן בראשי, ושפתיי מילמלו את מילותיו.
״הו! הזמרת הגדולה מכה שנית.״ ציחקקה מירנדה עם השפוטות שלה בלגלוג.
גלגלתי את עיניי והמשכתי ללכת בדרכי לכיתה.
כשהגעתי, התיישבתי כרגיל, ליד אוסטין.
״את לא שואלת?״ שאל.
״שואלת מה?״ שאלתי מחוסרת כוחות מכל ויכוח שהוא.
״שואלת למה התכוונתי כשאמרתי את מה שאמרתי מקודם.״ נאנחתי.
״אוסטין, נמאס לי מהדרמות.״ עניתי לו, מותשת.
אחרי שתיקה קלה הוא פצה את פיו, ״את שונה מכולן.״ גיחכתי בזלזול.
״רק עכשיו אתה שם לב לזה? לא שמת לב שאני נראית שונה? מתנהגת שונה? מדברת שונה?״ שאלתי עצבנית.
״שמתי לב. אבל את לא רוצה שאסביר לך למה התכוונתי?״ שאל.
״אם זה כל כך חשוב לך, תסביר.״ גלגלתי את עיניי ופלטתי אנחה קטנה.
״התכוונתי לזה שאין סיכוי שאני אתאהב באחת מהן. אני לא יודע מה את חושבת עליי, אבל אני לא כזה״.
״אני יודעת שאתה לא אוסטין. פשוט אמרתי ש… יודע מה? פשוט שכח מזה!״ אמרתי, והוא חייך.
״למה אתה מחייך?״ שאלתי כועסת, אך אחר כך התרככתי, חייכתי אליו בחזרה.
״אני אוהב שאת כועסת.״ אמר ואני גלגלתי את עיניי בחיוך.
״אז זאת הסיבה שאתה מעצבן אותי כל הזמן?״
״גם.״ ענה בקול טיפשי, שגרם לי לצחוק.
״אתה כזה טיפש.״ דחפתי את ראשו.
הוא גלגל את עיניו.
הבטתי בו.
״מה?״ שאל כעבור כמה רגעים.
״סתם, פשוט, אחרי הכל, אני שמחה שאנחנו ידידים, למרות שאתה תמיד תהיה מעצבן בעיניי.״ אמרתי לו ופרעתי את שערו.
״שמענו.״ גלגל את עניו וסידר את שערו בחזרה. חייכתי, אחרי הכל הייתי זקוקה למישהו שיהווה ידיד שלי, מישהו שאצחק איתו, הרי באיזשהו מקום כן הייתי בודדה, גם אם הכחשתי.
״אוסטין?״ קראתי בשמו כעבור רגעים אחדים.
הוא המהם כמקשיב.
״לא משנה אם את אוהב אותה או לא, אני רוצה שתדע שאני לא אכעס אם תהיה חבר שלה. היריבות שלי ושלה לא קשורה אלייך.״ אמרתי בחיוך כמאשרת את דבריי.
״אני יודע. אבל ברצינות, נראה לך שאני אהיה חבר של המפלצת הזאת?״ שאל שאלה שהייתה אמורה להיות רטורית, אבל לי נותר ספק קטנטן. אבל שתקתי, רק פלטתי גיחוך קטן והפנתי את תשומת ליבי למורה.
״היי!״ שמעתי קול שקרא לי, כשישבתי לבדי בהפסקה הקטנה, בחצר בית הספר. הפנתי את ראשי לאחור, אך מיד הרגשתי מרקם נעים על כל פניי, וטעם מתוק בפי. שמעתי קולות צחוק גבוהים, ואז קלטתי.
דחפו לי עוגה לפרצוף.
לא הופתעתי כשראיתי את מירנדה עם העוגה המעוכה בידה, שנייה ספורה לאחר שניקיתי את עיניי מהקצפת שכיסתה אותן לגמרי.
פשוט הלכתי משם, שטפתי את פניי בשירותים, וקיללתי במוחי את הרגע המטופש הזה שבו עליתי לכיתה א׳, הרגע בו הכל התחיל. אוף.
אבל אז התנחמתי בזה שעברו כבר אחת עשרה וחצי שנים מאז, ונותרה לי רק חצי שנה שבה אמשיך לסתום את הפה ואעמיד פנים שהכל בסדר.
אם שרדתי אחת עשרה וחצי שנים, אני מסוגלת להחזיק מעמד עוד כחצי שנה.
״אני חייב להודות שזה היה דיי מצחיק.״ אמר לי אוסטין בהפסקה קצרה של כחמש דקות, לפני השיעור האחרון.
״לא זה לא אוסטין. היא לא עושה את זה כמתיחה, היא עושה את זה כדי להשפיל.״
״כן אבל..״ אמר, וכשראה את פרצופי העצבני, שינה נושא בגמגום, ״אני צריך לשירותים רגע. תישארי כאן״.
גילגלתי את עיניי ועמדתי לשים שיר, אבל שנייה לפני כן הטלפון צלצל, וראיתי את שמו של טום על הצג.
״היי רובי.״ אמר בקול עליז.
״טום. מה נשמע?״ שאלתי, ולמרות שלא יכל לראות אותי מבעד לטלפון, חייכתי.
״הכל טוב רובי. ואיתך?״ שאל בנימוס.
״בסדר. עובדים על שיר היום?״ שאלתי.
״יש בעיה. הצינור בבית שלי התפוצץ והבית דיי הרוס. צריך למצוא מקום אחר.״ הוא אמר. שתקתי לרגע, נזכרת שהוריי לא בבית היום.
״אתה יכול לבוא אליי, אני אסמס לך את הכתובת״.
״טוב. ביי רובי״.
ניתקתי.
״ואו.״ טום אמר כשנכנס לביתי.
הוא בחן את הבית כפי שאני בחנתי את שלו, אבל להבדיל משלו, בבית שלי היו הרבה יותר דברים לבחון.
״את לא גרה כאן לבד, נכון?״ שאל, עדיין אחוז הלם.
״עם ההורים. לשתות משהו?״ שאלתי. הוא הניף בידו בסירוב.
״אז, איפה הם?״
״לא כאן. וגם כשהם כאן, הם לא ממש כאן.״ עניתי בשקט.
״מה זה אומר?״ שאל.
״שהם לא מבינים או תומכים או מנסים לעזור. בכלום.״ אמרתי באנחה.
כרגע סיפרתי לבן אדם שאין לי מושג איך נראות פניו סוד ששמור אצלי הרבה זמן.
אבל מי שזה לא יהיה, הוא לא יפגע בי, משהו בלב שלי יודע את זה. הוא גיחך גיחוך נטול שמחה.
״אני בכלל עזבתי את ההורים מגיל שש עשרה, זייפתי תעודת זהות וחייתי איך שאני רוצה.״ אמר בעודו מכניס את ידיו לכיסי הג׳ינס שלו.
״ואתה מרוצה מזה?״ שאלתי.
״כן. אם אני ממליץ לאחרים? לא. לא לכל אחד זה מתאים הלבד הזה, הריחוק מהאנשים הכי קרובים אלייך, המאה אחוז ניתוק קשר. גם עם אחותי ניתקתי קשר בהתחלה, אבל עכשיו אנחנו מדברים בטלפון פעם בכמה זמן.״ הופתעתי מהמהירות שבה הוא נפתח. חשבתי שהוא מופנם יותר וקשה לפיצוח.
״למה עזבת?״ שאלתי כעבור רגע של שתיקה.
״כי בגלל שאני הבכור הייתה עליי יותר מחוייבות. הם ציפו שאני אהיה המודל לדוגמה של אחותי, שאצטיין ושיהיו לי כבר שני תארים עד גיל עשרים וחמש, שאהיה מהנדס או רופא ושאתחתן בקרוב עם בחורה שהם יחליטו בשבילי. אבל לי היו תוכניות אחרות. אני אוהב מוזיקה, ואני רוצה להתחתן מתי שאני ארצה עם מי שאוהב. וכשהם לחצו עליי, התחיל להימאס לי.״ ענה.
״ומה אם לא תצליח במוזיקה? אז סתם ניתקת קשר וסתם איבדת הכל״.
״אני מעדיף להמר על זה. גם אם הסיכויים שלי להצליח היו אחד למיליון, הייתי מנסה. כי אם לא הייתי מנסה, אחרי כמה שנים הייתי כועס על עצמי שלא ניסיתי.״ אהבתי את מה שהוא אמר, והזדהיתי איתו מאוד.
״גם אני חושבת ככה״.
צלצול טלפון קטע את שיחתנו, כריס.
״רובי, מה קורה מותק?״ שאל. מותק? מי הוא חושב שאני, אחת שרק כשנוח לו היא הבת זוג שלו?
״בסדר.״ עניתי ביובש.
״רובי, קרה משהו?״ שאל בדאגה.
״מה רצית כריס?״ שאלתי, ניגשת ישר לעניין, עדיין ביובש.
״רציתי להודיע לך שהיום אתם תופיעו, כי מחר הכל תפוס. תכף אני אתקשר לטום.״ הודיע.
״אין צורך, הוא עכשיו אצלי, אנחנו עובדים.״ עניתי בקול קר.
״בסדר מותק, רק תזכרי, בלי שטויות.״ אמר ויכולתי לראות את חיוכו במעד לקו.
״בסדר אבא.״ אמרתי בגלגול עיניים, וניתקתי. אידיוט.
אם הוא לא ישנה את ההתנהגות שלו שלא יתפלא שנפרדים.
״אנחנו מופיעים היום.״ הודעתי לטום, ואז טפחתי בראשי, נזכרת שכבר כמעט שעה הוא אצלי ועדיין לא התחלנו לעבוד על השיר.
״בוא.״ הובלתי אותו לחדר האקוסטי.
״ואו!״ הוא היה בהלם.
״צא מההלם, עוד שעתיים צריכים להיות בפינאפל!״ אמרתי לו וסטרתי קלות על לחיו המלאה בזיפים.
השמעתי לו את הדואט ששמעתי בהפסקה, הוא התלהב ממנו כמוני.
ישר התאמנו בזריזות, וכשסיימנו ישבנו מותשים.
הבטתי בשעון, ונחרדתי לגלות שעוד שעה אנחנו אמורים להיות בפינאפל.
אחרי התייעצות קלה החלטתנו שאלך להתארגן בזריזות, הוא יסע לבית שלו להתארגן קצת, ואז ישר נלך לפינאפל ביחד, והוא גם יחזיר אותי בחזרה לשם.
אחרי מקלחת זריזה לבשתי שמלה אדומה וקלילה, ענדתי שרשרת זהב ונעלתי סנדלי עקב שחורות, וישר שנינו רצנו למכונית הלבנה שלו.
לשם שינוי היא לא נראיתה כאילו בעליה גרים באיזה דירה מסכנה, אלא להפך, מכונית דיי יוקרתית. זה נראה לי תמוה שהוא משקיע את מיטב כספו במכונית ולא בהשכרה של בית שגודלו יותר מחדר ממוצע.
אחר כך עצרנו סמוך לבית שלו, הוא חזר כעבור רגע אחד עם חולצה בידו.
קיוויתי שאולי כשיחליף את החולצה אוכל לראות עוד חלק קטן מפניו, אבל הוא לבש אותה רק אחרי שחנינו בחנייה של הפינאפל, כשגבו מופנה אליי ושערו החום נגלה אליי שנית.
זה היה מוזר, משחק התפקידים כאן היה שונה.
אני הייתי אמורה להסתובב כאשר אני מחליפה חולצה, והוא מאחוריי מנסה לראות אותי.
גיחכתי לשם המחשבה הזאת, ועם זאת הרגשתי קצת פדופילית.
״ראיתי שניסית לראות את הפרצוף שלי. לא יעבוד לך ילדה, אלא אם כן זה יבוא מיוזמתי.״ הוא לחש לי רגע לפני שנכנסנו למועדון הרועש, מחייך חיוך קטן. חייכתי גם אני אליו, ונכנסנו.
טום נעלם במהירות בהמון, ואני כהרגלי הלכתי לג׳ייסון וריידל. אני צריכה להתרגל לזה.
״היי רובי.״ אמרה לי ריידל בחיוך רחב וידידותי. התפלאתי שהיא בכלל זוכרת אותי.
״היי ריידל. איך העבודה בינתיים?״ שאלתי, רושם ראשוני טוב זה חשוב.
״בסדר. את יודעת, ג׳ייסון מציק. אבל אני נהנית.״ היא חייכה. חייכתי אליה בחזרה.
״שמעתי את זה!״ ג׳ייסון התפרץ, ועמד קרוב אליה כשהם מולי מהצד השני של הדלפק.
״אז מה אם שמעת.״ היא אמרה לו בחיוך וגלגול עיניים.
״אני כל כך ותיק כאן שאני יכול להגיד לכריס לפטר אותך ואז את תלכי מפה בשנייה. תשאלי אפילו את רובי.״ אמר לה בטון פלרטטני מעט.
״אה, כן?״ שאלה בקצת יותר פלרטטנות ממנו.
״כן.״ אמר בטון פלרטטני טהור, ונצמד אליה מעט.
הרגשתי לא שייכת, ולא רציתי להידחף או להפריע, להיות הילד הקטן שהבייביסיטר והחבר שלה מתמזמזים והוא כל רגע בוכה.
״טוב חברים, תהנו לכם. אני אבוא עוד מעט.״ אמרתי ושלחתי קריצה חטופה לג׳ייסון מבלי שריידל תראה, כמין אישור לתמיכתי בקשר ביניהם.
הוא החזיר לי חיוך קטן והמשיך את עיסוקיו איתה.
״מותק!״ כריס קרא לי מאחור בחיבוק קטן. הוא סובב אותי ונישק את שפתיי.
התנתקתי במהירות.
״אז היום מתאים לך שאני המותק שלך? כשבא לך אני כן וכשלא אז אתה מתנהג כאילו אין בינינו כלום?״ שאלתי, כועסת.
״בייבי! אתמול הייתי עסוק, היה לי קצת עומס. אבל שום דבר לא חשוב אם עכשיו אנחנו יכולים לנצל את הזמן ביחד. לא?״ אמר בחיוך רחב ואמיתי.
תקראו לי טיפשה או פתטית, אבל זה קנה אותי.
הוא חיבק אותי.
״אני מקווה שאין איתך ועם הטום הזה כלום. ״ לחש באוזני.
״מספיק כריס. אני לא אבגוד בך!״ הטחתי את אגרופי בחזו, מעמידה פניי כועסת.
הוא נישק את שפתיי במהירות, ואחז במותניי.
התנתקתי כעבור כמה רגעים כדי לנשום, הבטתי בעיניו, אני ללא ספק מרגישה אליו משהו.
ראיתי שהוא מסתכל על מישהו מאחוריי, שסימן לו משהו, וכשהסתובבתי ראיתי את טום, הוא היה צריך לדבר איתי.
״אז אני מבין שאתם זוג.״ הסיק.
״כן. מה רצית ממני?״ שאלתי, ממהרת לשנות את הנושא.
״טיילר רצה להכניס קצת קטעי ראפ שלו, כדי שיהיה מעניין. אז את הפזמון שרים קצת אחרת.״ הוא אמר, וזימזם לי את הפזמון עם שינויים קלים, עם קטעים ריקים בהם יוכנסו מנגינות מאולתרות.
הנהנתי כאות אישור, מכניסה למוחי את ההוראות ומשננת אותן.