אתה האור בחיי

נמאס לי לדבר איתך.
אני אוהבת אותך, סבבה? זהו, אין מה לעשות עם זה. אני יודעת שאתה לא מרגיש כמוני, אפילו לא חצי. וזה סבבה, זה באמת סבבה. אתה לא אמור להרגיש ככה, אני הבעייתית פה. אתה עושה בלגן.

נמאס לי לדבר איתך.
לא כי אתה מעצבן או עושה משהו לא בסדר, פשוט הרגשות שלנו לא הדדיים. ואני אפגע בסוף, אני יודעת. אני תמיד נפגעת בסוף. גם כשאומרים לי את המשפט אני נפגעת, אז אין שום סיבה שלא אפגע עכשיו.

נמאס לי לדבר איתך.
בטח גם לך נמאס ממני. אתה בטח כבר שונא אותי אחרי כל השטויות שאני כותבת לך כשאני שיכורה. איך תמיד כשקצת עולה לי אתה הראשון שאליו אני בורחת. ואתה מבין שאני שיכורה ואתה אוהב את התשומת לב הזאת, אבל אתה עדיין לא אוהב אותי.

נמאס לי לדבר איתך.
נמאס לי להשלות את עצמי ואותך שיש פה סיכוי, כי אין. אני לא יודעת אם אתה משקר רק לי או גם לעצמך כשאתה אומר שזה יכול לעבוד, אבל זה לא.
אתה האור בחיי, אבל אני כבר עייפה.
אני צריכה קצת חושך כדי להצליח להירגע.
אז רק לבינתיים אני מכבה את האור,
עד שאחזור בחזרה.