אשת איש – פרק 7

"אולי אני באמת צריכה לתדלק" מלמלה מיואשת בת-אל, מוזגת לה במקום קוקה-קולה.
שתי הבנות פרצו בצחוק מתגלגל. רבע שעה לבד עם הילה, הספיקו לה לשכוח לרגע את הפחדים, ולהתמסר חזרה לילדותיות שלהן.
הילה קפצה ממקומה, ממשיכה את גל הצחוק שתקף אותן, ופתחה במופע חיקויים של- לא פחות ולא יותר- יקיר. "את רוצה לתדלק מתוקה" היא עיוותה את קולה, לקול של גבר, מה שעיוות גם את פניה והצחיק פלאים את בת-אל.
לבנות הייתה חצי שעה של שקט לבד, בזמן שאמה וחמתה נפרדות מהאורחים שהתפזרו חזרה לבתיהם. בתוך הסוויטה, הן נסחפו לעולם משלהן, ובדיחה גוררת אחריה עוד בדיחה.
הצחוק הזריק לבת-אל את הכוחות, לצאת לראשונה מחויכת, היישר למעגל של השיר האחרון עם הקרובים המעטים, והחברים שעוד נשארו. כל הבנות שעונות זו על זו, בחצי עיגול, מתנדנדות מצד לצד לצלילי השיר, כשבת-אל הכלה : באמצע.
רווח – ואז כל הבנים מולן, גם כן בחצי עיגול, ובאמצע כצפוי : יקיר.
מפה היא ממשיכה איתו לבד, משאירה את כל חומות הביטחון שלה מאחור. נתונה כולה לחסדיו.
היא ניסתה להסתכל עליו כשהוא לא מבחין, ללקט עוד קצת רמזים שיעידו על אופיו.
אך כל פעם שהיא העבירה מבט חטוף לבדוק שהוא לא מסתכל, היא נפגשה עם עיניו, שהיו נעוצות בה אפילו בלי למצמץ. הוא הצליח לבלבל אותה. אפילו גרם לה לשכוח את מילות השיר שהיא הכי אוהבת. מבחינתו, לעומת זאת: הכל בשליטה. מתנדנד ימין ושמאל, מזמר בקולי קולות את השיר האחרון.

אני יקיר ומתן עשינו דרכינו לג'יפ המקושט שיקיר בחר בעצמו לכבוד האירוע. בחירה טובה, אני מודה. מרווח מאוד, מה שהקל עליי עם השמלה התפוחה.
בדרך ערערתי לעצמי: למה להטריח את מתן להסיע אותנו קודם ואז לחזור לביתו עם הג'יפ, כשלמחרת הוא צריך שוב לבוא איתו כדי להחזיר אותו לחברה – הרי שניהם היו שיכורים באותה מידה.
יקיר פתח לי את הדלת האחורית. וכשנכנסנו לרכב, הוא כאילו הוציא לי את המילים מהפה כשפנה למתן בהתלוצצות "בטוח אתה במצב לנהוג אח שלי?". אני חייכתי למשמע השאלה.
"למה פעם ראשונה שאתה נוהג איתי כשאני מסטול". השיב מתן בביטחון של שיכורים. יקיר הפנה את ראשו אליי וחייך בערמומיות "הפעם זה שונה". הוא דיבר בלחש, כאילו לעצמו…הסתכל על שיערי, והעביר ממש בעדינות את קצות אצבעותיו. ויותר הוא לא הוסיף לגעת בי במהלך הנסיעה, שנמשכה קרוב לשעה, ולי הרגישה כמו דקות ספורות. רציתי שהיא תימשך לנצח, שלא נגיע לביתו לעולם.
הבנים בשלהם, העלו חוויות על על נסיעות כלל לא בטוחות שהם העבירו בדרכים תחת השפעת אלכוהול, ועל כל מיני מסיבות פרועות וטיולים לחו"ל שטסו יחד. לא יודעת כמה הם רצו שאני אשמע בכוונה כל מה שעברו יחד. בכל אופן, אני שמעתי רק חצאי דברים. הראש שלי היה במקום אחר.
הרכב נעצר מול בניין גורד שחקים יוקרתי, ולבי נעצר יחד איתו.
"תודה על הכל" יקיר הושיט ידו קדימה למתן, והם לחצו ידיים. "נתראה מחר" סיכם מתן.
יקיר יצא מהרכב ובא מסביב לפתוח לי את הדלת. לא רק שהוא לא אמר מילה, הוא גם עשה את הכל באטיות מחרידה. למה הוא לא ממהר לשום מקום פתאום??
הרגשתי פשוט כמו בובה על חוט, בהצגה שהוא כבר הכין לי מראש.
השומר זיהה אותו מתקרב מבחוץ וכך כשהגענו לדלת הוא ישר פתח לנו אותה. יופי! חשבתי לעצמי- כמה שפחות עיכובים שמביאים לשתיקה מביכה.
"מזל טוב" אמר השומר בהתלהבות. "תודה. תודה" השיב לו יקיר.
בטח. אצלנו, בחור שמתחתן לראשונה בגיל 32, צריך מינימום פרסום על שלטי חוצות, לעגתי לו עם עצמי.
חיכינו למעלית, ועד שהיא הועילה בטובה להגיע, אני כבר אכלתי לעצמי את כל הציפורניים.
"קומה 29" יקיר זרק, נכנס פנימה למעלית, והשאיר אותי ליד הכפתורים. 29 ?!!!! לא יכולת לבחור לגור בקומה הראשונה?? מה זו ההתעללות הזאת ?!
אה אוקיי עכשיו הבנתי- למה יקיר דאג להשאיר אותי קרוב לפתח המעלית. האירה את עיניי ההתגנבות שלו אל מאחורי גופי. הוא לא נצמד אליי בחרמנות, בעצם לא נצמד אליי בכלל. פשוט נעמד מספיק קרוב, כך שיכולתי לחוש את מסת גופו הגדולה ממני כמעט פי שניים.
הוא נתן לי לצאת ראשונה מהמעלית, ואז עקף אותי והוביל את שנינו לפתח ביתו.