אשת איש- פרק 5

הבנות המתרגשות שניגשו אליה בזו אחר זו, לקבל 'ברכה מהכלה', רק בלבלו אותה יותר.
היא חיפשה את הדבר השפוי היחיד בין כל ההמולה, היא חיפשה להימלט יחד עם הילה לחד הסוויטה שלה ולדבר.
עם הילה תמיד היה כיף לדבר, היא הכי מבינה אותה מכולם, וכרגע, היא היחידה שמבינה אותה.

"ווהו איזו נשיקה" הכריזה הילה, וסגרה מאחוריהן את דלת הסוויטה.
"אני מפחדת ממנו הילה. בא לי לברוח מפה".
"מעניין מה השתנה, הוא לא עשה שום דבר ממה ששמענו אותו מתכנן" החזירה הילה את השיחה לנושא שבאמת עניין אותה.
"לכי תדעי, אולי חבר שלו שכנע אותו, או אולי ההורים שלו איימו עליו שלא יעשה בושות" מלמלה בת אל.
"אבל עכשיו כשראית אותו, מה את חושבת עליו?"
"אותו הדבר כמו שחשבתי עליו עד עכשיו, רק שעכשיו ל'שטן' יש גם פרצוף! ואם את מתכוונת למראה שלו..- זה הדבר האחרון שמעניין אותי בו".
באותו הרגע נשמעו נקישות על הדלת, והבנות חדלו משיחתן.
זאת הייתה לאה. היא צחקקה בחינניות כשראתה את שתי הילדות, צפופות אחת לשנייה מביטות בה. "יהיה לכן את כל הזמן שבעולם לדבר ולהעביר חוויות בנות, קדימה בת אל, את היהלום של הערב הזה, גשי החוצה תהיי עם כולם."
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
"מה קרה גיבור?" הסתלבט מתן על חברו הטוב יקיר.
ויקיר, ישר הבין במה מדובר, הוא הרי לא קיים אפילו אחת מהבטחותיו, לעשות בושות מתחת לחופה.
"ראית איזו יפיפייה?" ענה לו יקיר בהתרגשות. מתעלה בקולו על המוזיקה הרועשת, שכבר התחילה לנגן ולהרים את כולם מהשולחנות לעבר הרחבה.
הוא היה בעננים. עטפה אותו תחושה שהוא זכה בבחורה מיוחדת, משהו מהמבט שלה נשאר אצלו, מבטיח לו שהיא לא כמו שהוא חשב.
הוא התקדם בקפיצות עליזות עם מתן לתוך הרחבה, וסימן לו שירים אותו על הכתפיים. הוא השתוקק להביט שוב בכלה המדהימה שלו מעבר למחצה.

הוא חיפש אותה עם העיניים במעגל הריקודים של הבנות, ולא מצא. עד שלבסוף קלט אותה – יושבת בפנים חתומות, לבדה, בכיסא הכלה המעוטר, שהושב על במה קטנה בקצה הרחבה.
המראה הזה היה לו מוזר.
הרי הוא זה שלא רצה בנישואים האלה, זה הוא שתכנן לשבת ככה, בזמן שכולם רוקדים, ולא לתת יד בדבר.
הוא סימן למתן להוריד אותו, והתקדם מבולבל לעבר אביו.
הוא משך אותו החוצה מהרחבה, ורחוק מהרעש למקום שבו שיוכלו לדבר.
"היא רצתה בכלל להתחתן?" פתח ישירות.
"מה זאת השאלה הזאת, אתם כבר נשואים." אביו קצת לא הבין מה נחת עליו.
"את זה אני יודע, ואני לא מתכוון גם לשנות" הרגיע יקיר את אביו, שלא יחשוב שזאת מזימה של הרגע האחרון לצאת מהנישואים האלה.
"אבל חשוב לי לדעת.. כשדיברת עם ההורים שלה, הם ציינו משהו לגבי זה שהיא מתנגדת?" יקיר הסתכל עליו במבט צמא למידע, שיסדר לו קצת את המחשבות.
"לא, מה פתאום. הם אפילו ציינו כמה היא שמחה ומתרגשת". אמר אביו, נושא מבטו הצידה, בגבות מכווצות, כאילו משחזר בראשו את מה שהיה.
התשובה הזאת לא עזרה לו להבין, רק בלבלה אותו אותו יותר.
אם היא כ"כ חיכתה לזה, למה היא לא שמחה כמו כל כלה?
היא לא רוקדת, לא מחייכת,אפילו…- הוא חזר במחשבותיו קצת אחורה : היא זאת שלא התקרבה לנשיקה תחת החופה.
המחשבות על כך יצרו אצלו דחף לגשת אליה.
הוא נעמד בכניסה למחצה של הבנות, וראה אותה מולו- בקצה השני.
עדיין פניה חתומות, עדיין יושבת לה על הכיסא.
הפעם לא לבדה. בת דודתה לצידה, יושבת על המשענת הרחבה של הכיסא. ושתיהן מביטות במעגלים של הבנות.
הוא חצה 'בלי בושה' את כל הדרך עד אליה, ונעמד מולה.
בת אל יישרה אליו מבט מופתע, ולבה החל לפעום בעצמה.
הוא הסתכל עליה במבט 'מפשיט', וסרק את כל גופה. כאילו מנחש עם עצמו איך נראים סודותיה מתחת לשמלה.
הוא לקח לגימה מהוודקה-רדבול שהייתה לו ביד. הוא שידר כ"כ הרבה ביטחון.
כאילו כל האירוע הזה משחק בשבילו, והיא- כלי במשחק, שהוא יכול להזיז כרצונו.