אשת איש – פרק 4
גבר צעיר יחסית, סביבות גיל השלושים הקיש את הקוד לדלת ונכנס.
הבנות מיהרו מיד אחריו לעמדתן מאחורי הדלת.
-"אוהו סופסוף אח שלי היקר"
-"מזל טוב"
-"מצחיק"
-"מה איך אתה?"
-"מרגיש מצוין"
-"אם אתה מרגיש מצוין מישהו אחר יסבול"
-"מישהי". נשמע צחוק שצמרר את הבנות.
-"תראה את אמא שלי, רצה בכל האולם דואגת שהכל במקום. הדבר שהיא הכי מפחדת ממנו היום זה פאשלות. ופאשלות זה שאני אחטיא 'בטעות' את הכוס או כשהכלה תבוא לנשק אותי בסוף טקס החופה ואני אסובב את הראש כאילו לא שמתי לב. בכלל- אני לא מתכוון להשתתף בקרקס הזה היום. אני מאוד מקווה שאבא שלי לא מתכוון למשוך אותי לרחבת הריקודים למה אני נשבע לך שאני אריב איתו על זה".
הילה ניצלה את השקט שבא אחרי זה מתוך החדר ללטף באהבה את הגב של בת אל ולמחות כמה מדמעותיה שירדו גדולות וכבדות מעיניה ללא שליטה וללא הפסקה.
צחקוקים נשמעו מתוך חדר הסוויטה "שטויות אחי בוא נרים לך לחיים למה שלא יהיה".
הבנות חזרו בזריזות למחצה של הבנות. הן ידעו שהן נעדרות כבר יותר מדי זמן.
כמובן כל זה לא לפני שתיקנו את נזקי הדמעות בשירותים.
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
קולות השופרות נשמעו.
היא פסעה לאט ורגליה רועדות, לא יכולה שלא לחשוב לקראת מה היא פוסעת עכשיו..
ושם, בקצה השביל המוביל לחופה מבעד להינומה שמכסה טוב טוב את פניה היא ראתה אותו: את השטן כמו שהיא והילה נהגו לכנותו.
השטן בדמות גבר נאה, גבוהה, בעל חזות מרשימה במיוחד, קצת שחום, עיניים ירוקות כהות ושיער חום כהה קצוץ שהדגיש את המראה הגברי שלו.
ניכר היה בעיניו חיוך ממזרי. אך רק מי שידע מה הוא זומם היה יכול להבחין בו.
כמו הילה שהבחינה בו ממקומה- הכי קרוב לחופה. ועיניה ריצדו בין החתן ובין חברתה הטובה.
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן" אמר הרב ויקיר חזר אחריו.
"עכשיו תשקה את הכלה" המשיך הרב בהנחיית הטקס.
יקיר הרים מעט את ההינומה להשקות את הכלה מהיין וסנטרה ושפתיה נחשפו מעט.
לא משהו שיכול להעיד על מראיה אבל משהו שם התחיל לקרות, ולפני שהוא הבין מה כבר היה עליו להניח לה את הטבעת.
תוך כדי "הרי את מקודשת.." הוא לקח את ידה הקרה והקטנה בידו והרגיש שהיא רועדת, ממש רועדת.
עלתה בראשו לפתע המחשבה שמאחורי כל הנישואים בכפיה האלה עומדת גם בחורה ושגם לה יש רגשות. דבר שהוא לא הביא בכלל בחשבון עד רגע זה.
הרב המשיך לברכה האחרונה "אם לא אשכחך ירושלים..". יקיר חזר כדבריו – ובום!
הכוס נשברה במכה הראשונה!
בת אל נשארה קפואה במבטה ורעש שבירת הכוס השאיר צלצולים באוזניה.
"אתה רשאי לנשק את הכלה". מילים אלה העירו אותה והרעידו את כל גופה. היא יודעת בדיוק מה מצפה לה עכשיו.
יקיר הרים לאט את ההינומה. לזה הוא לא ציפה..
שפתיה העבות משוכות באודם ורוד יפיפה שהבליט את רוך פניה התגלו, ואחריהן חיכו לו עיניה הגדולות מביטות בו במבט לא מובן, לא אופייני לכלה שזה עתה קודשה תחת חופתה.
הוא היה המום מיופייה.
נכון-עיניים כהות ושיער כהה. אבל רגילה היא בטוח לא הייתה. פשוט היה קשה להסביר במילים מה עושה אותה כ"כ יפה.
ההלם שהכה בו השהה את תגובתו והשאיר אותו עומד מולה חסר מעש.
בת אל פירשה זאת אחרת. היא ידעה שזה מה שיקרה, ולא חיכתה לשום נשיקה.
היא השפילה מבטה ארצה בבושה מגייסת את כל כוחותיה לא לבכות.
מה שהעיר את יקיר שהיה שקוע עד כה במבטה החודר.
הוא לפת את שתי זרועותיה הרזות בידיו הגדולות ונתן לה נשיקה ארוכה וחמה על השפתיים, הוא עצר לשנייה עיניו עדיין עצומות והאחיזה החזקה שלו לא מרפה ממנה, ומיד המשיך לעוד נשיקה סוערת וטחב הפעם גם את לשונו.
האורחים והחברים שכבר עלו לחופה לברך את הזוג אילצו אותו להפסיק הרבה לפני שהוא רצה, מבחינתו הוא היה חוטף ברגע זה את היפיפייה הטרייה שלו לחדר המיטות.
אז הוא חתם בעוד נשיקה חטופה על שפתיה והתפנה לחברים שקפצו עליו.
תגובות (1)
לא חושב שיש נשיקה בחתונה חרדית.. זה לא צנוע. מקסימום מחזיקים ידיים.
גם תחשבי על זה, בנאדם 32 שנה לא נגע בנשים ולא הסתכל עליהן, כנ"ל גם לגבי הכלה – ניראלך הוא או היא מסוגלים לעשות דבר כזה מול כל כך הרבה אנשים? יש כאלה גם שלא שוכבים בשלושה חודשים הראשונים מרוב פחד אז את זה הם יעשו?(כן ואני זוכר שבפרקים הקודמים נאמר שהוא בעל נסיון עם בנות ובילויים אבל בכל זאת) בדרך כלל משאירים את כל הבינו לבינה בחדר המיטות וזה לא יוצא משם. כמובן אהבה תמיד יש אבל היא לא מתבטאת ככה בפומבי.
פרט שולי חח אני יודע, סתם היה לי חשוב לציין את זה:)
סך הכל אהבתי את העלילה!
שלא תחשבי שאני רק נתפס על קטנות הסיפור עצמו אחלה