אשת איש – פרק 10

יצאתי מהחדר. יקיר היה באמצע שיחת טלפון עם מישהו מהעבודה. ראיתי אותו הולך מצד לצד בסלון, משתמש הרבה בתנועות ידיים, כאילו זה יעזור לבנאדם שמעבר לקו להבין יותר טוב. הוא דיבר על איזה מגרש עם פוטנציאל נמוך שהוא מתכוון למכור במחיר מופקע. הוא הדגיש כמה שזה תפור עליו.
הבנתי מדבריו שהבנאדם אמור לבוא איתו לפגישה, הם תכננו יחד טקטיקה מפולפלת להטעיית הלקוחות.
מצאתי בזה עניין רב…..עצרתי במסדרון, כדי שלא יבחין שיצאתי מהחדר ושאני כבר מוכנה לזוז, והקשבתי לשיחה. הקשבתי בעיקר לדרך שבה הוא מציג את הדברים: הוא דיבר עם המון אנרגיה, השחיל בדיחות תוך כדי ששברו את הרצינות של השיחה.
חשבתי לעצמי שאם הייתי אני זאת שמדברת איתו, ודאי הייתי משתכנעת. ואם ככה הוא מדבר גם עם הלקוחות, אז אין פלא שהוא כ"כ מצליח. בכלל….עניין אותי אם הוא כזה בכל תחום- משתמש בקסם האישי שלו ומכניס אותו לאיזו נוסחה מנצחת, וכך מבטיח מראש את ההצלחה.
גם עם בנות הוא ככה?
היו לפניי הרבה…את זה אני יודעת…. ואף אחת לא הביאה אותו לשלוף את הטבעת.
היום הוא גבר נשוי רק בזכות, או בגלל, ההורים שלו. יכול להיות שהמעט שהיה בינינו עד עכשיו- זה ההתחלה של מה שהיה לו עם כולן.
'טוב די לשבור את הראש' חשבתי.
הוא כבר התחיל לסיים את השיחה ואני נכנסתי לסלון.
הוא חייך כשראה אותי. מיד כל תנועות גופו התרכזו רק בי.
הוא שם את ידו על כתפי הימנית, ולחץ את הצד השמאלי של גופי אליו, ואז סימן לי שהכל מאורגן, תוך כדי שהוא מזרז לסיים את השיחה.
הוא עשה פרצוף של כאילו הוא נזכר במשהו והזדרז למטבח. הוא הצביע על הנס שעמד על השיש ושאל אותי עם העיניים אם אני רוצה. אני הנהנתי בחיוך.
המים כבר רתחו והוא סגר את הפל'. "כמה סוכר, כמה קפה, כמה חלב?" הוא שאל נמרצות. "זה בסדר אני אכין לי" אמרתי בלחש מבויש, וניגשתי לספל הקפה שלי להכין לי אותו כמו שאני אוהבת. הוא עזב את הכפית, ונשען עם יד אחת על השיש, אבל לא זז ממקומו. עמדנו ממש קרובים אחת לשני….. והוא כרגיל, חייך- אף פעם אי אפשר לדעת מה עובר לו בראש.
"את יודעת, אני גם ככה אצטרך לדעת איך את אוהבת את הקפה שלך".
"למה?" הרמתי את מבטי אליו.
"כדי שאני אוכל להביא לך אותו בבוקר למיטה" הוא אמר בשקט.
אני מזגתי את המים החמים, והוא המשיך להסתכל עליי. ראיתי את זה מהזווית של העין. וגם הרגשתי את זה בגוף. עברה בי צמרמורת שהתחילה מלמטה ועלתה למעלה, עד שהרגשתי עקצוצים בגב ובעורף.
חשבתי על המשפט האחרון שאמר. אבל לא על התוכן. לא באמת עניין אותי אם הוא יביא לי או לא יביא, קפה בבוקר עד למיטה. חשבתי על עצם העובדה שאני הולכת לשכב במיטתו כל לילה מהיום. בעצם כבר מאתמול.. התחלתי, מה שנקרא, לעכל את חיי הנישואים ואת משמעותם.
הצמרמורות שעברו בי, גרמו לי לקחת נשימה עמוקה, שהסגירה את מה שעובר עליי. חשתי נשימה עמוקה באה גם מהצד שלו. הוא מרגיש אותי. הרגשתי את זה.
אבל הוא מאופק. לא כמוני- נסערת בילדותיות שנותנת לגוף שלי להגיב כרצונו.
הוא כבר למד לדחות סיפוקים. ומניסיונו הוא בטח יודע בדיוק מה עובר עליי עכשיו.
הוא עבר באטיות לעמוד מאחוריי. לוכד אותי בין השיש לבינו.
הגוף שלי שוב התחיל לרעוד בצורה מוגזמת. אם הוא רוצה אותי עכשיו- אני שלו.
הוא הרכין את פניו לשקע צווארי ולחש לי "אני אביא לך את החלב". אני הנהנתי וערבבתי עם הכפית את הקפה. מנסה לשחק כמוהו כאילו אני לא שמה לב לכל הסיטואציה שקוראת בינינו.
הוא לא מיהר להביא את החלב, הוא אמנם אמר את זה, אבל השתהה מעט והמשיך להסתכל עליי ממש מקרוב. אני הייתי בטוחה שהוא עומד לסחוף אותי לזיון סוער. כזה שבא בהסכמה. ששנינו רוצים.
אבל הוא קטע את זה וניגש למקרר. הוא הביא לי את החלב ואני שמתי לי קצת בכוס "מה את מתביישת?" הוא שאל מופתע. "שימי לך כמה שאת אוהבת"
"ככה אני אוהבת" עניתי לו.
"חסכונית" הוא זרק בחיוך והחזיר את החלב.
אמא שלי התקשרה ושאלה מתי אנחנו מגיעים. היא ניסתה לנסח את זה במילים עדינות כדי לא לזרז אותי, ולתת לי תחושה נוחה להעביר את הבוקר של ליל הכלולות כמו שאני רוצה. אבל שמעתי מדבריה כמה היא מצפה שנגיע. היא ארזה בשבילי את כל החפצים שאני צריכה לקחת והשקיעה לכבודנו בארוחת בוקר חגיגית.
העברתי את הנס שלי לכוס חד-פעמית ויצאנו לדרך.