ארבע הקדמות – הקדמה ראשונה שקד ויונתן

היוש כולם!
אני מתחילה להעלות סיפור שקוראים לו "ארבע הקדמות", אני די בטוחה שכולם הבינו למה קוראים לסיפור בשמו ולא בשם אחר….
זה סיפור על שני בני נוער שקוראים להם שקד ויונתן, הם כבר ביחד 5 שנים ושניהם מאוד אוהבים אחד את השני….
הנה אני מתחילה:
הקדמה
-השעה: 20:47 בערב-
*נקודת המבט של יונתן*
'סופסוף קיבלתי את האומץ לעשות את זה, סופסוף אני הולך לעשות מה שתמיד חלמתי עליו….' חשבתי לעצמי דקות אחדות לפני שיצאתי לתחנת האוטובוס.
-כעבור כמה שעות….-
רצנו על החול החם משערי הכניסה עד למטרים ספורים לפני הגאות המתקרבת, צחקנו אחד לשני ושקד דחפה אותי לחול. התרסקנו על החול, אני על ארמון שנהרס ושקד לידי, 'היא כל כך מדהימה', חשבתי לעצמי. היא מיד התאוששה וקמה, אחר כך עזרה לי לקום ושנינו לא הפסקנו לצחוק עד שמבטנו הצטלבו ומיד הרצנו פנים. "יוני… אוח, יוני!" היא אמרה ונשקה ללחיי, הורידה את התיקים לצדה וסידרה את המחצלת על החול כדי שיהיה לנו איפה לשבת. החוף היה כמעט ריק, מרחוק יכולתי להבחין בשני אנשים רחוקים מאוד משחקים במטקות ובעוד זוג וילדתם הקטנה, שהיו יותר קרובים אלינו אוכלים שלושה גביעי גלידה בנחת מושלמת. "בוא, שב לידי." שקד קראה לי, ניקיתי את שערי השחור מהחול שנדבק אליו ובאתי לשבת לידה על המחצלת שפרשה. "איזה כיף היה לנו היום!" אמרתי לה, הפרפרים לא הפסיקו להשתולל בבטני וחייכתי אליה. "וואו, אתה כל כך צודק…. תזכיר לי מה עשינו היום?" היא אמרה בתמימות מזויפת ושנינו פרצנו בצחוק. "שקדי, אנחנו ביחד כבר הרבה זמן, ו…" התחלתי לומר, מיד שנינו הורדנו את חיוכנו מהפנים והסתכלנו אחד בעיניו של השני. "נכון, אנחנו באמת ביחד כבר 5 שנים… מה עם זה?" היא אמרה בתמימות בזמן שהפרפרים שהתרוצצו לי בבטן איימו לצאת החוצה מרוב התרגשות, חשש ואהבה לשקד שלי. "טוב, אני הולך לשאול אותך משהו ואני רוצה שתעני לי רק ב'כן' או 'לא', טוב?" שאלתי אותה, הפחד בלבי גבר וידי רעדה מעט בזמן שהנחתי אותה מאחורי גבי. גם ידי השנייה הצטרפה אליה וחיטטה בכיס מכנסיי האחורי. "טוב… יוני, אתה מלחיץ אותי מאוד, תשאל כבר!" היא אמרה, החשש בקולה נשמע והיא השתעלה. היא זירזה אותי, אבל לא יכולתי לזוז, קפאתי במקום מרוב פחד. "נו, אני… אני טיפה מפחד לשאול אותך…" הודיתי בפניה והיא מיד התרככה וחייכה אליי. "אויש, טפשון אחד. את הלא צריך לפחד לשאול אותי כלום, אתה יכול פשוט לומר לי ואני יענה לך, לפי השאלה." היא הרגיעה אותי במעט וליטפה את גבי בעדינות. "טוב, אז…" אמרתי, החשש עדיין קיים בלבי. "שקד לבבי, אהובתי האחת והיחידה וחברתי היום זה 5 שנים…. האם תינשאי לי?" אמרתי לה ברעד והוצאתי מכיסי את התיבה עם הטבעת, אות הטבעת שקבעה את גורלי – לתמיד.

אז זה היה ההקדמה הראשונה של הסיפור שלי, לטיפשים שעדיין לא הבינו זה סיפור א-ה-ב-ה אז…. מקווה שעזרתי לכם לקלוט!
אני מאוד מרוצה ממה שיצא לי ואני יודעת שיצא לי לכתוב עוד כאלה, אבל עד אז יש לי עוד זמן…. כמובן שלא הרבה כי לא לוקח לי הרבה זמן להשתעמם מחדש…..
חיחיחיחחיחיחיח טוב צחקתי אני סתם מגזימה סיפורים זה לא הדבר היחיד שאני עושה כדי לא להשתעמם או משהו, אני מאוד אוהבת לכתוב….. –פיס אנד לאב אנשים!!!-