ארבעה ימים בניו יורק- פרק 2

התעוררתי בכאב ראש גדול אז הלכתי לבריכה. ציפיתי שהיא תהיה מלאה בילדים ואנשים שלא יודעים לשחות, אבל הבריכה הייתה ריקה לגמרי חוץ מלונה וג'וש שלגמרי הרסו את השמחה שלי.
לונה מיד הבחינה בי ונופפה אליי. "בואי, המים נעימים!" צעקה אליי וחזרה להתמזמז עם ג'וש.
נאנחתי. במקום לשחות עם זוג היונים העדפתי לשבת באחד כיסאות הפלסטיק ולהירגע מתחת לשמש עם עיניים עצומות. פתאום הרגשתי צל קר מכסה את הפנים שלי. פקחתי עיניים וראיתי נער עומד מולי, והעיניים שלו היו כל כך ירוקות!
הרמתי את גבותיי. "מה?"
לרגע הוא שתק וראיתי את המבוכה בעיניו הירוקות. "את רואה את הבנים שם?" הוא הסתובב והצביע על שני נערים נוספים שנראו מתלחששים ומצחקקים כמו איזה שתי תלמידות תיכון מסדרת אנימה.
"כן." אמרתי והזעפתי פנים.
"הם התערבו איתי אם אני יכול לנשק אותך," נדהמתי. "אני יכול לנשק אותך?" נדהמתי עוד יותר לשאלה שלו.
עשיתי חישוב קטן במוחי: הוא חמוד. הוא לוהט. אני בטוחה שהוא נשקן מעולה ושמתי לב שיש לו מבטא אנגלי שזה תמיד מושך אותי… אבל לא.
"סליחה, אבל אני לא אנשק אותך." די הצטערתי לראות את חיוכו נמוג.
"מה?" הוא סובב את ראשו לחבריו ושוב אליי. "למה?"
"אתה חמוד אבל אתה עלוב אם אתה חושב שזה שווה לנשק בחורה זרה רק בשביל כמה דולרים." חזרתי לעצום עיניים בחיוך מנצח שאני לא עד כדי כך מיואשת. כשבעצם אני כן.
מיד אחרי שהנער הסתלק לונה וג'וש הודיעו שהם חוזרים לחדר המלון. ולונה הוסיפה מבלי לחשוב ששמעתי, "אנחנו נעשה את הדברים השובבים האלה כל-היום!"
יש לי צמרמורת. צמרמורת של גועל ובחילה. איככ.
עצמתי עיניים וחזרתי לרוגע. אז אחרי כמה שניות הבנתי שבלעדיי לונה וג'וש הבריכה הייתה ריקה. והבנים האידיוטים נעלמו.
מבלי לחשוב קפצתי לבריכה בספלאש גדול וכמובן, המים היו קרים והתחרטתי על זה אבל קצת טוב לשחרר קיטור בשחייה מרגיעה.
"היי!" קול קרא מאחוריי. הסתובבתי וראיתי עוד נער עומד בשפת הבריכה. הוא סימן לי להתקרב אליו.
"מה אתה רוצה?"
"אני רוצה להגיד סליחה בשם החבר שלי.הוא לא היה צריך לעשות זאת." הוא חייך. חרא, למה כולם נראים לי חתיכים כל כך?
"אני לא מכירה אותו, אז זה לא כאילו אני אשמור טינה." צחקתי צחוק קצר.
"אז אני מתקן את עצמי. אני מצטער שיש לי חברים כאלה מטומטמים."
צחקתי שוב. "למה אתה מתעקש לבקש סליחה?"
"אני פשוט מרגיש שאני חייב. או שאולי זה רק היה תירוץ לדבר איתך."
"טוב. אתה יודע שזה קלישאה, נכון?"
הוא צחק. "קלישאות נהפכו לקלישאות מסיבה."
"דיברת איתי אז מיצית את הקטע."
"אני מבין שאת רוצה להיות לבד," אמר והתחיל ללכת.
"רגע, חכה!" הוא הסתובב אליי. "תישאר."
הוא חייך את החיוך הערמומי שלו.