אקונקס – פרק 3
ירדתי מהחומה, צעד אחר צעד, נזהרת שלא ליפול. אני תמיד יוצאת בשעות המאוחרות יותר כשרוב הצוות ישן. ובכל זאת, גם אם משהו משתבש יש לי את סופי שתחפה עליי במקרה הצורך.
חזרתי בחזרה אל תוך הארמון מחפשת אחר סופי. אני מוכרחה להודיע לה על התכנונים שלי הערב.
התחנה הראשונה, מגורי העוזרים. שאלתי את כל מי שפגשתי בדרך, אך לצערי היא לא הייתה שם. המשכתי בחיפושיי אחריה גם במטבח, בחדר הישיבות ובחדר הכביסה אך היה נראה כאילו בלעה אותה האדמה.
מתחיל להיות מאוחר, אני מפחדת שאצטרך לצאת בלי להכין אותה קודם, מה שכנראה יביא לכך שאתפס.
אוף, הם תמיד נעלמים כשצריכים אותם.
—-
"הנסיכה ריינה, אביך מחפש אותך" אמר לפתע אחד מעוזריו של אבי שצצ מאחורי.
"ראית במקרה את סופי?" שאלתי, מתעלמת לגמרי ממה שאמר.
"לא, מצטער לא ראיתי אותה" ענה, "הוד מעלתה מוכנה להתלוות אלי לחדר השינה המלכותי?" הוסיף ברשמיות.
"כן, בתנאי שלא תקרא לי יותר הוד מעלתה, זה מקשה עליי לנשום", עניתי ופניתי לכיוון חדר השינה של הוריי, מלווה את עצמי לשם.
"כרצונך, הוד מע…אה, הנסיכה ריינה" גמגם וצעד בעקבותיי.
אני רק יכולה לנחש על מה הוא ירצה לדבר איתי הפעם. אחד העובדים בטוח הלשין על כך שאני לא לבושה באופן רשמי, אוח אני כבר יכולה לשמוע את הצעקות שאני הולכת לחטוף.
פתחתי את דלת העץ הכבדה באטיות, אני ממש לא רוצה לשמוע מה יש לו להגיד לי.
"היי אבא, חיפשת אותי?" שאלתי בחינניות, מנסה לחפות על הופעתי בנימוס.
"אז אני רואה שזה נכון. למה את לבושה ככה?" שאל ובמבטו סרק אותי מכף רגל ועד ראש.
"זה נוח יותר" עניתי בכנות, אני בבית שלי ולא ידוע לי על אורחים שאמורים להגיע, אז למה לא להתלבש בנוחות?
הוא שתק, כנראה כי כבר נמאס לו להעיר לי על איך שאני לבושה. הוא קם ממקומו והתקדם אליי באטיות. ככל שהתקרב אליי, הלב שלי החל לדפוק מהר יותר וגופי התכווץ, כאילו מכין את עצמו לצעקות שעומדות לבוא. הוא נעמד מולי וסימן לשומרים שהיו בחדר לחכות בחוץ. הנה זה בא.
"ריי, את יודעת שיש קוד לבוש נכון?" אמר לפתע ברוך והעביר את ידו על פניי בליטוף חמים.
"כן אני יודעת" אמרתי, דיי מופתעת מתגובתו.
"אני רוצה שתחזרי לחדר ותחליפי או שלפחות תשימי חלוק עלייך" פקד והתיישב על מיטתו.
"טוב אבא" אמרתי והסתובבתי ליציאה. לרגע חשבתי שהגענו להבנה, שהתשובה תהיה אחרת, אבל חוק הוא חוק כנראה. אני אלך לחדר אבל אני לא מתכוונת להחליף.
"חכי, לא לזה קראתי לך לפה. בואי שבי" אמר רגע לפני שיצאתי וטפח על המיטה כדי לסמן לי לשבת לידו.
"את זוכרת את הנשף מחר, נכון חמודה?" התחיל ואמר. הנהנתי להסכמה והוא המשיך, "את יודעת מה המטרה שלו?" שאל.
"סופי אמרה שזה למטרות ברית" עניתי, מגרדת מזיכרוני קטעים מהשיחה שהייתה לי עם סופי בנושא.
"נכון, ראשי מדינות האזור יהיו פה מחר, אני מנסה להשיג שלום באזור המשולש" אמר בסמכותיות, היה נראה שהוא גאה בזה. והאמת, גם אני גאה במאמצים שלו לשמור על המדינה ועל האזרחים בה.
אזור המשולש הוא חיבור בין שלוש מדינות. סאנטי, דולאריוס ואקסינג, שהיא המדינה שלנו. בואו נגיד ככה, שלושת המדינות לא כל כך מסתדרות בניהם, וזה בלשון המעטה. האזור הזה רבוי מלחמות ואם האדמה יכלה לדבר היא בטח הייתה צורחת. הנשף הזה הוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו עכשיו.
"זה מעולה" אמרתי בחיוך. "הגיע הזמן" הוספתי.
"אני מסכים" אמר וחייך בחזרה, "את מוכנה לעזור לי בזה?" שאל ובמבטו ציפה ממני לתשובה חיובית.
"ברור, כל דבר" עניתי בהתלהבות. סוף סוף הם צריכים את העזרה שלי במשהו.
"כמו שאת יודעת, יום אחד את תהפכי למלכה של אקסינג" אמר וליטף את שיערי,
ואני יודע שתעשי עבודה מצוינת" הוסיף בחיוך.
לפתע הרגשתי פרץ חום נעים שזרם במורד גופי וגרם לבטני לעקצץ, אני רגילה לשמוע את המילים האלה מאימא אבל כשזה בא ממנו זה מרגיש אחרת. אבל למרות כל השמחה וההתרגשות שהציפה אותי, משהו אמר לי שזה לא כל מה שהוא רצה להגיד לי.
"אבל", אמר בהדגשה, הנה זה בא.
"כל מלכה צריכה מלך. היועצים שלי מעריכים שאחת מהמדינות עומדת לבקש ברית נישואין בתמורה לשלום, ופה הכדור עובר לידיים שלך", הוסיף. המילים שלו העבירו רעד בגופי, אני צריכה להינשא לגבר שאני לא מכירה בשביל שלום?
"ריי", אחז לפתע בכתפי ומבטו החד ריתק אותי לעיניו, "את לא חייבת להחליט עכשיו, זה תהליך שלוקח זמן ואם זה יצא לפועל תוכלי לבקש זמן להכיר את אותו בחור.
כמובן שתמיד תוכלי לסרב ובכל דרך שתבחרי, אני ואמא תמיד לצידך כמו תמיד" אמר בתקיפות. יכולתי להרגיש את רמת הרצינות שבה הוא מתייחס לעניין, אך יחד עם זאת ידעתי שהוא לא רוצה להסב לי כל רע ושהוא מתכוון לכל מילה.
"אמא יודעת מזה?" שאלתי בהיסוס והוא הנהן. הבטתי בו, "אני צריכה זמן לחשוב" אמרתי בלחש אחרי דקות ארוכות של שתיקה. כל זה בעצם אומר שהביטחון של המדינה תלוי בידיים שלי עכשיו, זה עניין גדול.
קמתי ממקומי, "אני יכולה לצאת?" שאלתי והתחלתי לפסוע לכיוון הדלת, לא ממש חיכיתי לתשובה או לאישור. "כן ברור. וריי, מה שלא תחליטי, אנחנו אוהבים אותך" אמר בחיוך.
חייכתי בחזרה ויצאתי מהדלת.
הלכתי באטיות לחדר, עדיין שקועה בשיחה שהייתה לי עם אבא, אובדת עצות לחלוטין.
פתחתי את דלת החדר ונשכבתי על המיטה . "אני באמת שוקלת את זה?" אמרתי לעצמי בקול, "ברצינות, אני באמת מוכנה להתחתן בשביל שלום?", נאנחתי. אני רוצה להתחתן, זה חלום של כל נערה מאז הילדות. אבל תמיד חשבתי שאתחתן עם האחד שאני אוהבת ולא מתוך אינטרס.
אוף!! הראש שלי כואב. המוח רוצה להסכים אבל הלב צועק לי לסרב, מה אעשה?
תגובות (2)
תמשיכיייי
עוד אין לי פרק מוכן אז אם אספיק אעלה עוד היום, אם לא אז מחר. שמחה שאת אוהבת ♥