"אף פעם לא הרגשתי מאוהב כלכך" פרק 7
"עם גיא תהל"
היא הרכינה את ראשה, "אלי גיא הוא אח שלי" לא ידעתי מה להגיד אז רצתי הביתה בדרך למעלה שמעתי את האחים שלי קוראים לי, לא הקשבתי, אני לא מאמינה מה נופל עליי בזמן האחרון קודם הפנימיה ועכשיו זה?! אבל ידעתי שתהל לא עשתה לי כלום, אני לא יאבד אותה בתור חברה, היא מדהימה ואני לא יאבד אותה בגלל אח שלה, החלפתי בגדים ונכנסתי למיטה מותשת מכל היום הארוך הזה, אני יתקשר לאלי מחר.
למחרת בבוקר כשהתעוררתי ירדתי למטה והם ישבו בסלון עם טלויזיה סגורה, בוהים בה, הלכתי למטבח להכין נס, לי ולבנים סיימתי והלכתי לסלון,
"בוקר טוב" חייכתי אליהם
"את לא כועסת?" שאל דור ורועי תקע בו מרפק
"לא, אבל אני רק רוצה להבין למה? למה פנימיה? מה זה קשור למה שעברתי?" שאלתי
"דיברנו עם ההורים וחשבנו על זה קצת ואמרנו שאולי יכול להיות שיעשה לך טוב להיות רחוקה מהכל, אפילו לקצת זמן, מה את אומרת?" שאל אלירן
"אני אומרת שלא, זה לא יעשה לי טוב" חייכתי
"אם את אומרת אין בעיה" אמר אלירן
"אלי, את רוצה לעשות משו היום? פיצוי על אתמול" שאל מאור עם חיוך ענק על הפנים.
"אממ כן, מה אתם מציעים?" שאלתי אותם.
"סרט?" שאל דור
"קניון?" שאל רועי
"ים?"שאל אלירן
"ים" קבעתי
"סבבה, מתי יוצאים?" שאל מאור
"עוד שעה תהיו מאורגנים?" קבע אלירן
"מה שעה?! אינלי זמן להתארגןןן, עפתייי" צרחתי ועליתי למעלה, שמעתי את הבנים צוחקים מלמטה.
"זה לא מצחיק, לכו להתארגן חמורים" צעקתי להם מלמעלה בחרתי בגד ים (רציתי להוסיף) ומעליו זרקתי על עצמי חולצה שפתוחה מהצדדים ושורט קצר התאפרתי איפור עמיד במים וירדתי.
הבנים היו מאורגנים עלינו לאותו ותוך חצי שעה הגענו לים, נכנסתי קצת לים עם הבנים ואז יצאתי להשתזף טיפה, הסתכלתי על הבנים, למרות שהם לפעמים מעצבנים אני כלכך שמחה שהם אחים שלי.
"זוכרת אותי?" שמעתי קול באוזן, הסתובבתי אחורה ו…
תגובות (6)
זה גיא או המלצר החתיך שהתחיל איתה תמשיכי ו-*אוטו
תמשיכי
תמשיכיייייי
תמשיכיייי
מושלם
חח רק עכשיו ראיתי שרשמתי ככה אוטו ואני ממשיכה עכשיו