"אף פעם לא הרגשתי מאוהב כלכך" פרק 10

׳אז זהו? לא נדבר יותר בגללו? דווקא בגלל גיא?׳ תהל
'את בבית?' שלחתי
'כן' שלחה
'אני באה עוד חצי שעה, אם את יכולה לדאוג שאת תפתחי…'
תוך חצי שעה הייתי מאורגנת, זה היה לי חשוב שהיא לא תחשוב שאני ינתק איתה קשר בגלל אח שלה, היא חברה מדהימה ואני מתה עליה, הייתי בכניסה לבית נשמתי עמוק ודפקתי
"רגעע" שמעתי את קולה של תהל וצחקתי, היא פתחה ובלי לומר מילה עלינו לחדר שלה
"תקשיבי, אני באמת מצטערת ודיברתי איתו ו…" עצרתי אותה
"תהל, אני לא יפסיק לדבר איתך בגלל זה, זה היה ועבר, זהו נגמר אני ואת חברות כמו פעם בדיוק" חייכת
"אני.. את לא מבינה כמה אני שמחה שאת אומרת אתזה" חייכה חיוך רחב
"אז ספרי לי מה עשית בימים האלה שלא דיברנו" המשיכה
"תאמת שהכרתי מישהו" חייכתי חיוך ממזרי
"מישהו?" שאלה
"מישהוים" מילמלתי
"איפה? איפה? שפכי פרטים" קפצה
"באותו יום שראיתי אותך במסעדה, הייתי שם עם עמית והיה מלצר אז החלפנו מספרים" אמרתי
"והשני?" שאלה
"היום, הייתי עם אחים שלי בים, פגשתי את כל החברים מאשדוד ושבאתי לחזור סוג של התנגשתי בו והוא ביקש את במספר, אז נתתי" חייכתי
אחרי כמה דקות גם מאי באה, סיפרנו לה הכל ושעה וחצי אחרי חזרתי הביתה כי אחים שלי רצו להגיד לי משו.
"מה רציתם להגיד לי?" נכנסתי הביתה
"שתקי ושבי" אמר רועי
"אנחנו רוצים לטוס לאמא ואבא" אמר אלירן
"אוקיי מתי?" שאלתי
"היום" אמר דור "קנינו כרטיסים" המשיך
"אוקיי לכמה זמן?"
"לחודש וחצי בערך" אמר מאור
"אוחח טוב" נאנחתי ועליתי למעלה "באיזה שעה יוצאים?" צעקתי להם
"עוד שעתיים בשדה" החזיר לי אלירן
"מה שעתיים? לא יהיה לי זמן לארוז את המזוודות" צעקתי שוב
"אלי כולה חודש וחצי כמה מזוודות את רוצה להביא?" שאל מאור
"מי אמר שזה המזוודות שלי? מישהו פה צריך לארוז את המזוודות שלכם ואם זה תלוי בכם אתם תביאו רק תחתונים" אמרתי
"שאת צודקת את צודקת" אמר רועי שפתאום היה בחדר שלי ואחריו כל הבנים
"ומה אתם עושים פה?" שאלתי בהרמת גבה
"עוזרים לך לארוז" חייך אלירן חיוך מרוצה
"אני לא צריכה עזרה"
"את כן, אתזה למשל את לא לוקחת לשם" אמר מאור והוציא לי חולצות בטן ושורטים מהמזוודה.
"ביייייי" צרחתי ודחפתי אותם מהחדר, סיימתי לארוז את המזוודה שלי והתחלתי לעבור בחדרים שלהם.
"צריך עזרה?" נכנסתי לחדר של מאור, שהכי קרוב לחדרי
"כן" נאנח ונזרק על המיטה
"קום ותעזור גם"
סיימתי לארוז מזוודות לכל הבנים…
"עוד חצי שעה צריך להיות בשדה תתחילי להתארגן עכשיו" צץ אלירן בפתח חדרי
"טוב" אמרתי וסגרתי את הדלת, נכנסתי להתקלח מקלחת זריזה יצאתי לבשתי חצאית שחורה קצרה וסטרפלס בטן מקושקש כזה (רציתי להוסיף) התאפרתי, העברתי מחליק בקטנה ורדתי למטה.
"חחחחח את חושבת?" שאל רועי
"לא, אני בטוחה" חייכתי חיוך ציני
"את לא יוצאת ככה ואת יודעת אתזה" אמר אלירן
"אל תהיו כאלה וחצמזה אני איתכם" אמרתי, מתחננת
"אוחח טוב, פעם אחרונה" אמר רועי
"יש תודה" אמרתי, אחרי שעה וחצי כבר היינו על המטוס הסתכלתי בכרטיס שלי 27 b היה רשום.
"איפה אתם יושבים?" שאלתי
"אני 34 A" אמר אלירן
"אני 34 B" רועי אמר
"אני D" אמר מאור
"ואני C" אמר דור
"איפה את?" שאל מאור
"אני ב27 B" אמרתי והתיישבתי המקום "תמשיכו זה שם" חייכתי
"את לא יושבת לבד את מחליפה עם מישהו מאיתנו" אמר אלירן
"אלירן, עזוב תן לה קצת לבד" אמר לו מאור וקרץ לי.
"תודה" מסמנת לו עם השפתיים בלחש, הם התקדמו לספסל שלהם הכנסתי אוזניות לאוזני ונרגעתי.
אחרי חצי שעה הרגשתי מישהו מושך לי באוזניות ומוריד אותם.
"היי זוכרת אותי?" חייך
"היי, מה אתה עושה פה?" שאלתי
"מה אתה רוצה מאחותי?" צץ אלירן מאחוריו…