אנשים לא משתנים-החיים כן /הקדמה/

אני טל,אני בת 16.עולה לכיתה יא.
אני אילתית,ואני פשוט שונאת את העיר הזאת.
אנשים יבואו ויגידו לי-מה?אילת?העיר הכי מגניבה ועם הכי הרבה ים ושמש וקיץ אפילו בחורף!
אז זהו שלא.
אני לא טיפוס של הדבר הזה.אני טיפוס סגור.
העור שלי לבן כל כך שאנשים חושבים שבאתי מהצפון.טוב לא להגזים…לא עד כדי כך לבן.
אני לא סובלת את השמש.כל הקטע של לשבת בבטלה כל היום ולבהות בשמש זה לא כיף.
אבל אני לא כזאת ממורמרת כמו שאני נשמעת.יש לי דווקא אחלה חיים!
יש לי שיער שטני חלק ועיניים ירוקות שאני מאוד אוהבת.אני לא רזה ולא שמנה,דיי גבוהה.
יש לי חברים.אני מאוד אוהבת אותם.
אני לומדת בבית ספר מול הים.שאותו אני אשנא ושונאת כי בית ספר זה קקי.
אני קולטת מהר ככה שלא צריכים להסביר לי את החומר במשך שנה.
ו…יש איזה מישהו…אממ…מישהו כזה.
הוא לומד איתי…
בכיתה…
ואני מתגעגעת אליו כל החופש.
הוא כל מה שבחורה תרצה.
לפחות לדעתי!
לא כולם יכולים להתחבר אליו…הוא די החלטי ולא ממש אכפת לו איך זה משפיע על אחרים.
הוא גם לא שיא היופי אוקיי?
אוקיי!
טוב אמא קוראת לי לעזור לה עם הכביסה.
אני באה אמא!