אני, שקרנית- פרק 2

פקחתי את עיניי ולקח לי כמה רגעים כדי להבין איפה אני. הייתי במיטתה של אודרי והיא ישנה לצידי, שוכבת על בטנה ופונה לכיוון השני כששיערה הפרוע מכסה את פניה לגמרי.
שתינו עדיין לבשנו את הבגדים מאתמול. הזדקפתי במיטה והרגשתי את הראש שלי פועם בכאב.
האנגאובר.
מחיתי את עיניי ופיהקתי; הבחנתי במראה מולי וראיתי את הדמות הפרועה שלי מחזירה אליי מבט. השיער שלי היה מבולגן וסתור, הבגדים שלי היו מקומטים והאיפור היה מרוח על פניי.
נכנסתי לשירותים הצמוד והפרטי של אודרי ושטפתי את פניי. ידעתי שבחוץ היה כאוס מוחלט בבית אבל הידיעה הזאת הטרידה אותי רק בדיעבד; היו למשפחתה של אודרי שתי מנקות שעמדו עכשיו לסדר ולנקות את כול הבלגנים מהמסיבה.
איזה נחמד להיות עשיר, אה?
חזרתי לחדרה של אודרי ומצאתי אותה ערה עכשיו, יושבת במיטה ומעשנת.
"את נראית חרא," היא אמרה לי כשהעיפה לעברי מבט.
"ואת נראית נהדר…" השבתי בעוקצנות והשתרעתי לידה על המיטה. הראש שלי עדיין כאב.
אודרי הושיטה לי את הסיגריה ושאפתי ממנה. לא הייתי מעשנת כבדה אבל נהניתי מכמה סיגריות בכול כמה זמן.
"אני מרגישה רע," אודרי אמרה.
"כי שתית כמו איזה גבר ששוקל 120 קילו של שרירים," אמרתי.
"אני צריכה לזכור את ההרגשה של היום אחרי לפני שאני שותה ככה," היא אמרה.
לאחר כמה דקות היא רצה אל השירותים והקיאה. היא חזרה אל המיטה לאחר רבע שעה והשתרעה חזרה לצידי. שמענו צעדים ורעשים מחוץ לחדר והנחנו שהמנקות הגיעו כבר והתחילו לנקות.
"מסכנות…" אמרתי. "לסדר ולנקות את כול הבלגן הזה? את כול הקיא, ההפרשות השונות- את מבינה שתקעו את האסלה שיש לכם בקומה הראשונה?"
"איכס," היא מלמלה מבעד לעיניים עצומות. "וזה התפקיד שלהן. בגלל זה אני משלמת להן…"
"את לא משלמת כלום, ההורים שלך משלמים-" תיקנתי אותה.
"שיהיה…"
"מתי הם חוזרים?"
"הם יחזרו היום בשביל אירוע ההתרמה הדפוק בערב," היא ענתה.
שכבתי לצידה לכמה רגעים בשקט ואז אמרתי לה, "אני יכולה לספר לך משהו?"
"תמיד," היא פקחה את עיניה והביטה בי בסקרנות.
"אני די מתרגשת מזה שאוסטין מילר חוזר," התוודיתי וחייכתי.
"ידעתי שאת סתם מזבלת במוח," אודרי צחקקה. "מנסה להתנהג כאילו לא אכפת לך…"
"מעניין איך הוא נראה עכשיו…" מלמלתי.
"שמעתי שהוא הסתבך בהרבה צרות באריזונה," אודרי אמרה לי. "אמרו שהוא אפילו נעצר כמה פעמים."
"באמת?" הופתעתי.
"אני בטוחה שאבא שלו לא לקח טוב את העניין…" אודרי ציינה בחיוך עקום. "את זוכרת את אבא שלו? הוא היה מפחיד…"
"הוא היה קשוח…" הסכמתי ונזכרתי באביו כשהגיע אלינו לארוחות בבית.
פילחתי את עצמי ממיטתה של אודרי לאחר שעה וחזרתי הביתה. נראיתי זוועה וידעתי זאת. כשהגעתי אל הבית שלי, ראיתי משאית הובלות ליד בית השכן, הבית של אוסטין ומשפחתו, אבל לא ראיתי אותו או את הוריו בקרבה.
נכנסתי הביתה ומצאתי את אימא שלי וסופיה עושות ספורט מול הטלוויזיה.
"את צוחקת עליי?" הסתכלתי עליהן. ידעתי שאימא שלי מכריחה את סופיה לעשות ספורט כדי להרזות.
"מה?" אימא שלי לא הבינה. "בואי תצטרפי אלינו גם," היא הציעה.
"אני אוותר," עניתי.
"את נראית זוועה," היא אמרה לי ועצרה כדי להביט בי. שתיהן לבשו בגדי ספורט צבעוניים ושיערה הבלונדיני הארוך של אימי היה אסוף על קודקוד ראשה; אימא שלי היתה אישה מאוד יפה, רזה וגבוהה עם שיער בלונדיני שתמיד נראה סמיך ומבריק ומסודר (תוספות שיער מאוד יקרות). אפשר היה לראות את היופי שלה מימי הדוגמנות שלה בעבר.
"אני גם מרגישה זוועה," אמרתי.
"תזכרי שיש לנו את אירוע ההתרמה היום," היא אמרה לי כשניגשתי למדרגות כדי לעלות לחדר שלי. "שמתי לך שמלה בחדר כדי שתלבשי לאירוע…".
עליתי לחדרי והשתרעתי על מיטתי ונרדמתי כמעט מיד. התעוררתי לאחר שלוש שעות ונכנסתי להתקלח. לכול חדר בבית שלנו היה צמוד שירותים ומקלחת פרטיים.
יצאתי מהמקלחת וראיתי את השמלה שאימי דיברה עליה, תלויה על קולב על המראה שלי. זאת היתה שמלה אוורירית וקיצית בצבע סגול בהיר.
ירדתי למטה למטבח ומצאתי את סופיה שותה מרק, יושבת בדלפק. פתחתי את המקרר והסתכלתי מה יש בו והכנתי תוך כמה דקות שני סנדוויצ'ים והושטתי אחד מהם לסופיה.
"תאכלי," אמרתי לה והתיישבתי לידה.
"אימא לא מרשה," היא אמרה לי. "אני צריכה לרדת במשקל…"
"שאימא תלך לעזאזל," אמרתי לה. "אל תקשיבי לה. את יפיפייה, ואל תחשבי על שטויות כאלו…"
נגסתי בסנדוויץ' שלי וסופיה נגעה בשלה בהיסוס.
"אבל אני רוצה להיות כמוך," היא אמרה לי. "להיות יפה ומקובלת, עם חבר יפה והרבה חברים…"
הסתכלתי עליה. "אם את רוצה להיות כמוני, את תאכלי כמו שצריך ולא תשימי זין מה שאימא אומרת לך…את לא שמנה ואל תחשבי לרגע שאת פחות יפה ממני."
סופיה חייכה אליי והרגשתי מעט עצובה. הרגשתי עצובה שאחותי הקטנה חושבת עליי כמודל לחיקוי, מחשיבה את עצמה כפחות טובה ופחות יפה בגלל הנורמות החברתיות המעוותות שאנחנו גדלות לפיהן, בגלל אימי שמערערת לה את הביטחון וגורמת לה לחשוב שהיא צריכה להשתפר כדי להיות מספיק טובה כמוני וכמוה.
היה לי עצוב לחשוב שאחותי הקטנה כבר נכנסה לעולם של המבוגרים, העולם המסובך, המורכב והשטחי של המבוגרים.

לקראת הערב, ישבתי על הגג מתחת לחלון חדרי. מאז שהייתי קטנה הייתי מתגנבת החוצה דרך החלון שלי ומתיישבת על הגג הזה, נשכבת עליו ומתבוננת בכוכבים, קוראת ספר או סתם מסתכלת על ג'ורדן הילס שהשתקף מפה.
השמש התחילה לשקוע ודמדומי הערב כבר התחילו לעטוף את העיירה. משאית ההובלות עדיין עמדה ליד בית השכן וראיתי חמישה אנשים עובדים במרץ כדי להכניס חפצים ורהיטים אל תוך הבית. עדיין לא ראיתי זכר לאוסטין למרות שראיתי את אימו מסתובבת סביב המשאית, זורקת הוראות לעבר הפועלים ומשגיחה על הנעשה.
כשישבתי על הגג וצפיתי בפועלים שנכנסו ויצאו מהבית שלהם הלוך ושוב, ראיתי לפתע את הדלת האחורית של הבית נפתחת ונער בגילי יצא ממנה; נער גבוה ורזה עם שיער חום וכתפיים רחבות מעט. הוא התיישב על המדרגות של המרפסת האחורית והדליק סיגריה.
זה היה אוסטין.
התבוננתי בו לכמה רגעים ולפתע הוא הפנה את מבטו לעבר הבית שלי והבחין בי יושבת על הגג. הוא הביט בי לרגע, חייך חיוך קטן וזרק את הסיגריה שלו הצידה. הוא קם מהמדרגה, הניד את ראשו לעברי לאות שלום ואז נכנס חזרה אל תוך הבית.

בשעה תשע בערב הייתי באחת מאולמות האירועים המפוארים של ג'ורדון הילס. זה היה אירוע התרמה ל"נפגעי תקיפה מינית" שערכו נשות ג'ורדון הילס. בעיירה הזאת, כולם חיפשו רק סיבה לערוך מסיבה מפוארת ונוצצת ולהזמין אליה את כול נחשבי העיר כדי לשתות, לאכול ולבזבז כסף, ומה יותר טוב מאירוע המוסווה במחווה טובה לאנושות?
לבשתי את השמלה שאימי שמה בשבילי בחדרי, השיער שלי היה מסודר, האיפור היה מתוקתק, והחיוך היה על הפנים. הכול הלך לפי תכנונה של אימי.
באירוע הזה, ועד הנשים של ג'ורדן הילס (שכלל בתוכו גם את אימי ואת אימה של אודרי וסקרלט בין היתר) החליטה לערוך מכירה פומבית של דייטים עם נערות ונשים נבחרות עם סל פיקניק, ו"למכור" אותן ואת הדייטים להצעה הגבוהה ביותר.
אני הייתי אחת הבנות שעמדה להיות מוצעת למכירה, ביחד עם אודרי וסקרלט מאחר והאימהות שלנו היו אחראיות על האירוע. אימא שלי דחפה לעברי סל פיקניק כשהמכירה הפומבית התחילה להתקרב וכולם באולם התחילו להתיישב במקומות שלהם. הבחנתי בסופיה ובאבי יושבים בשולחן אחד עם משפחתו של מתיו כשאימי ממהרת להצטרף אליהם חזרה. בצד השני של האולם ראיתי את מתיו, דילן ואוליבר יושבים בשולחן אחד עם כמה חברים. המשכתי להביט סביב באולם וראיתי את אוסטין יושב עם משפחתו ליד אחת השולחנות והלב שלי קיפץ מעט; אמנם הפגישה הראשונה שלי איתו מאז שחזר לא הלך כפי שציפיתי- ולא ניתן היה לקרוא לזה אף פגישה- אבל כשראיתי אותו באולם, יושב במושבו במבט משועמם עם הטוקסידו המהודר, הוא גרם לי להיזכר בכול התקופה שלנו ביחד לפני שהוא עזב, בתקופה האחרונה שלנו לפני שהוא עזב, כשהתחלתי להימשך אליו ולהתאהב בו, כשהתחלתי להרגיש ניצוץ בינינו…ניצוץ שלא נמשך הרבה הזמן ונקטע מיד עם עזיבתו.
"כמה מתיו עומד לשים עלייך?" אודרי שאלה אותי. גם היא אחזה סל פיקניק שהיה קצת יותר גדול משלי.
"הוא אמר שאבא שלו מרשה לו לשים עד 7 אלף," עניתי.
"איזה קמצן!" אודרי התפלאה. "זה מה שהוא עומד לתרום?!"
צחקתי וכול הבנות מאחורי הקלעים התחילו להסתדר בשורה, לפי המספרים שניתנו לנו. חוץ מאיתנו, היו עוד שבעה בנות בגילנו ועוד שמונה נשים בגילאי ה40 שכולן היו נשואות כבר והיו קרובות לוועד הנשים והכירו אחת מהן או יותר.
אודרי, סקרלט ואני המשכנו לפטפט בשעה שהמנחה של הערב (אימו של דילן) דיברה על אירוע ההתרמה, חשיבותו והודתה לוועד הנשים שארגנה את כול האירוע וסיפרה על המכירה הפומבית בקצרה.
לאחר כמעט עשרים דקות, המכירה הפומבית החלה וכולן התחילו לצאת לבמה אחת אחת.
אני עמדתי לצאת אחרי אודרי וסקרלט והתבוננתי בשתיהן עולות על הבמה ומקבלות הצעות כספיות ולבסוף נחטפות על ידי אחד מהבחורים בקהל. אודרי קיבלה על הדייט איתה 14 אלף דולר, וסקרלט 15 אלף דולר. כול ההצעות הכספיות שנזרקו לעבר הבנות היו בערך באותם סכומים ואף אחד מהם לא עבר את ה16 אלף.
חיכיתי בשקט במקומי עד שהגיע תורי ואימו של דילן, ג'סיקה, הכריזה בשמי ועליתי לבמה בקול מחיאות כפיים מהאנשים באולם.
"תראו את גרייס היפה, עם השמלה המהממת מדיור," ג'סיקה חייכה לעברי כשניגשתי אליה והיא שמה את זרועה סביב כתפיי בחיבוק אוהד. "מי לא רוצה לצאת לדייט- פיקניק עם הבחורה הזאת? מי יכול לסרב לה?" ג'סיקה פנתה לקהל בחיוך גדול והסמקתי מעט ממבוכה.
"אז ספרי לנו, גרייסי, מה יש לך בסל?" ג'סיקה שאלה אותי והושיטה לי את המיקרופון ודחפה אותו לכיוון פי.
לפתע הבנתי לחרדתי שאפילו לא טרחתי לבדוק מה יש בתוך הסל.
"או שיט," פלטתי בהסמקה וקולי הדהד בתוך האולם. הרמתי את עיניי מיד במבוכה והבחנתי באימא שלי נועצת בי מבט קר ממושבה.
ג'סיקה מיהרה להרחיק את המיקרופון ממני ואמרה בחיוך נבוך, "לא צריך להילחץ, גרייסי, תסתכלי ותגידי לנו…"
חייכתי לעברה במבוכה ואז הרמתי את המכסה של הסל וסיפרתי לכול האולם מה יש בתוכו.
"זה נשמע טעים במיוחד!" ג'סיקה אמרה בהתלהבות מוגזמת לאחר שסיימתי. "אז מי רוצה דייט עם גרייסי שלנו? מי יתחיל בהצעה?"
מתיו מיד התחיל את המכירה ב1000 דולר. חבריו קפצו והציעו הצעות כספיות כדי להציק, לצחוק וסתם להעביר את הזמן. לאר כמעט חמש דקות ההצעה כבר קפצה ל5 אלף כשלפתע שמעתי קול שונה מהצד השני של האולם.
זה היה אוסטין.
"שש אלף דולר," הוא אמר.
מתיו מיד פנה להביט לעבר הקול כדי לבדוק מי מעז להציע הצעה על החברה שלו. הסמקתי מיד והלב שלי התחיל לפעום במהירות.
אוסטין רצה לצאת איתי לדייט.
"6500 דולר," מתיו אמר במבט מעוצבן כשהבחין שזה אוסטין שקורא עליו תיגר.
"7 אלף," אוסטין החזיר בקול מעט משועמם.
"או, יש לנו שני בחורים שרבים פה על גרייסי!" ג'סיקה הכריזה לתוך המיקרופון.
"8 אלף," מתיו פלט מיד ברוגז. אבל ידעתי שהגבול שלו היה 7 אלף.
"עשרים אלף," אוסטין קרא לפתע וג'סיקה קראה קריאת תדהמה לתוך המיקרופון.
"ההצעה הגבוהה ביותר עד עכשיו! עשרים אלף דולר!" היא קראה.
מתיו שתק. הוא לא יכול היה להשוות את ההצעה הזאת, זה היה יותר מדי כסף והוא כבר עבר את הגבול שלו. ראיתי את אביו של אוסטין יורה בו מבט זועם אבל הוא לא זע ממקומו.
"פעם ראשונה," ג'סיקה הכריזה לתוך האולם כדי לראות אם מישהו יעז להציע הצעה יותר גבוהה. "פעם שנייה?"
"נמכר!" היא קראה בהתלהבות ואוסטין חייך ממקומו.
הייתי המומה מדי כדי להבין מה קורה ובשעה שג'סיקה מיהרה לסלק אותי מהבמה, העפתי מבט אחרון לכיוונו של אוסטין ומבטי הצטלב עם שלו.
אוסטין קרץ אליי וחייך.