אני שווה משהו בלעדיך?-פרק 1

"אז חזרת.." אמרתי בשקט מביטה בפניו שפעם נתנו לי שלווה אבל עכשיו הן מדאיגות אותי.
"אני..אני לא יודע." הוא אמר וגירד בעורפו מה שגרם לי לדעת שהוא משקר.
"תסתכל עלי ותגיד לי שגמרת עם העסק הזה." אמרתי בעצבים ונסיתי לתפוס את עינייו הכחולות שברחו מלהסתכל עלי. "אני הפסקתי אבל אני חייב לטוס שוב." הוא אמר בשקט ושם את ידו החמה על פניי. "אני רוצה שתמשיכי בלעדיי כאילו לא הייתי קיים אף פעם.אני טס ממקום למקום ואת נשארת פה לבד." הוא אמר בעצב וניגב את דמעותיי.
"אבל הבטחת לי,הבטחת שנהיה ביחד תמיד,לא ראיתי אותך שנתיים ואתה טס שוב פעם?" אמרתי בעצב, "אני מצטער.." הוא מילמל נשק לשפתיי וסובב אלי את גבו.
"אם אתה הולך זה נגמר לתמיד!" צעקתי לו מקווה שיסתובב אבל הוא המשיך ללכת,משאיר אותי כאובה מאחור. "סהר!!" צרחתי בכאב והתמוטטתי על החול,הוא הבטיח לי שיהיה לידי,הוא הבטיח להפסיק לברוח ממני.פתחתי את דלת ביתי,הבדידות הכאיבה לגופי והשקט הרס את אוזניי. התפרקתי על הספה מביטה על התמונה שלי ושל סהר עם דמעות.קמתי לעברה וזרקתי על הרצפה, "ההורים שלי צדקו.לא הייתי צריכה להכניס אותך לחיי." צעקתי בעצב. ויצאתי למרפסת בכאב. הזכרונות הציפו את ראשי,כאן הייתה הנשיקה הראשונה שלנו,הנשיקה שגליתי בה את הרגשות החזקים שאני מרגישה אליו. הסתכלתי על שני הכוכבים שהיו צמודים והבכי פרץ מתוכי.
"אמא למה הלכת ממני? אבא למה עזבת אותי? אתם יודעים כמה קשה לי לבד,אתם יודעים שאני לא יכולה לחיות בלי אף אחד. אז למה הייתם חייבים ליסוע מהרו לעשות תאונה,לא אכפת לכם שאתם משאירים פה את הילדה שלכם לבד?שכל הימים שלה היא מתאבלת על החיים שלה.אני רוצה אתכם לצידי." מילמלתי בבכי ונתתי לגשם להקפיא אותי. יצאתי מהמרפסת ומביטה בדמות של הגבר שעמדה ליד הדלת. "א..אורי" מילמלתי בשקט והבטתי בו, הוא חייך וקירב אותי אליו.
"את לא מבינה איך התגעגעתי אלייך." הוא אמר ונשק לשפתיי נשיקה עדינה שתמיד אהבתי עד שסהר נכנס לחיי. נשקתי לשפתיו של אורי,לא ידעתי מה אני מרגישה אליו ולא ידעתי אם אני עוד מרגישה אליו חיבה ואהבה כמו אל סהר. "שמעתי שסהר טס." הוא אמר והמשיך לנשק אותי.הזזתי את ראשי לאחור והבטתי בו, עינייו החומות מראו פראיות ושערו השחור היה פרוע
"מה אתה יודע על סהר?" שאלתי בחשדנות
"הוא טס לאמריקה הכל בסדר." הוא אמר והמשיך לנשק את שפתיי אבל לא ידעתי אם אפשר להאמין לו,לא ידעתי אם אפשר להאמין לעולם הזה…