אני רוצה לחוות את זה , רק פעם 1

כמה שהייתי רוצה חבר . המחשבות במוחי רצות ללא הרף , מחפשות מקום מפלט לפרוץ לתוכו ולרסק את ליבי שמדמם , צמא לחום , אהבה , והדבר שמוגדר היום כ״חבר״ .
אני בת 16 , החיים עוד לפני , כן עוד קילשאה שלא מצליחה להבין את בנות העשרה , שחוות את זה יום יום , ששורדות ללא חום ואהבה , שמחכות לזה כל כך וזה לא מגיע . וגם הקילשאה הזאתי , בוא נגיד , לא ממש עוזרת . לפחות לא לי .

ימים רבים בהם אני מבלה עם עצמי בסיפריה , קוראת ספרים שגורמים לי להישאב לתוכם .
לקרוא את התוכן על רומן , שבדרך כלל מסתיים באהבה מרתק אותי , גורם לי לתחושה שאני מפספסת את זה . וזה כואב לי .

ישלי ידידים , אני נחשבת מקובלת , אך אפעם לא הבנתי מה הטעם בזה . אני אוהבת אותו והוא לא אוהב חזרה , ועוד אינספור סיטואציות שרק מדרבנות אותי לחשוב שלילי , ושאפעם לא יבוא לי נסיך , ממש כמו באגדה , שנגמרת ברע .

ידיי תופסות את חלק גופי העליון , מעבירות פס על ביטני החשופה , אני מגלה כמה הרזתי .
אני תוהה למה אני , דווקא מבין כל הבנות בעולם חווה את זה , למה דווקא אני חליתי .

בסך הכל מה שביקשתי זאת להיות ילדה שתחווה מזאת אהבה לפני שאמות .
אך כנראה שאלוהים לא אוהב אותי ממש , ורק לקרוא ספרים בספרייה בשעה כל כך מאוחרת ולפנטז , זאת אני .
אני מציירת עיגולים עיגולים על הבטן , שגורמים לגופי להיצתמרר מעצם המחשבה שנוצרו לי רק עוד כמה חודשים ספורים לחיות .
אני יודעת מהן המטרות שלי , אני הולכת להגשים אותם .
אך אני תוהה אם זה שווה , כי אהבה יכולה ללכת ולא לחזור לעולם . בדיוק מה שיקרה לי שאני ימות .

אוקיי אני מקווה שאהבתם 3 תגובות ממשיכה :))