"אני נישבע לך,אני נישבע לך שאתן לך את חיי…",פרק 13

מנקודת המבט של טל

נעשנתי על הקיר לי הדלת,אבא שלי מחבק את אימי ומנסה להרגיע אותה ואני לחוץ מת לדעת מה נסגר עם נועה
היא שכבה על מיטתה מוחסרת הכרה וחיוורת לגמרי,פחדתי מלחשוב שהיא עומדת למות,שאחותי הקטנה עוד רגע תמות…
טל ורון מיהרו להגיע לבית,לחוצים ומודאגים.
"נו?",רון שאל
"עדיין לא הודיעו כלום…",אמרתי בלחץ והתיישרתי,הסתובבתי בבית מנסה לחשוב על משהו,היא הייתה בסדר גמור אתמול…
הרופא ירד והסתכל עלינו.
"נועה מורעלת..",הודיעה לנו
"מורעלת?,ממה?,אך?,אין משהו להציל אותה?",אבא שלי שאל מלה שאלות אבל הרופא הוריד את ראשו
"החומר הזה הורג בלי לפחות להציל,אני מצטער אבל…לנועה לא נשאר פחות משעתיים לחיות",אמר לנו ואמא שלי התפרצה בבכי,אבא שלי חיבק אותה ובכה גם
"אין דבר כזה!,אתה רופא אתה צריך לדעת,להבריא אותה משהו!","צעקתי בעצבנות
"טל…",אבא שלי ניסה להרגיע אותי
"מה טל?,למה אתה מוותר ככה?,שעתיים זה הרבה כדי להציל אותה!,חייבים למצוא משהו!",אמרתי עצבני,הוא רק הוריד את ראשו ושתק,התעצבנתי ועליתי לחדרה
התיישבתי לידה והחזקתי את ידה
"נועה…אני מתחנן לפחות תפתחי את העיינים",אמרתי בקול שבור וחלש
היא פתחה את עיניה לאט והייתה חלשה,היא ידעה שעוד רגע היא כבר לא תחייה,היא ידעה שזה הולך להרוג אותה…
"את צריכה להיות חזקה לרגע…,נועה בבקשה ממך",אמרתי לה והיא שתקה ואז עיניה נסגרו שוב…
הייתי עצבני מידי,הייתי חייב להתפרק ולא יכלתי לראות אותה ככה
בעטתי בכיסא בחוזקה ויצאתי מהחדר בעצבים,יוצא מהבית וההורים שלי קוראים לי,לא היה חי אכפת,נסעתי בשיא המהירות כשאני משאיר חריקה מבהילה עם האוטו,תוך כמה דקות הגעתי לאיזה מקום,מקום ריק ועזוב,אני זוכר שכאן בפעם הראשונה בחיי ראיתי את אבא שלי הורג בנאדם,ככה גיליתי שאבא שלי עובד בעולם התחתון
היה לי בקבוק וודקה באוטו ופתחתי אותה עם הפה,ויורק את הפקק,שתיתי בכמה לגימות חצי בקבוק,אחרי שסיימתי תבקבוק התבאסתי שהיא נגמרה אז זרקתי אותה לעבר ושמעתי אותה מתנפצת…
חיפשתי עוד בקבוק ומצאתי,גמרתי איזה שלוש בקבוקים ונשכבתי במושב האחורי
האלכהול לא כזה השפיע עלי,הייתי עצבני וחלש,נועה היא זאת שתמיד מחזקת אותי,היא תמיד כאן בישבילי…לא ד אותה תיהיה הדבר הכי גרוע בחיי

מנקודת המבט של אביאל

רון התקשר אלי והודיע לי בקשר לנועה,רצתי להגיע בשיא המהירות הלאה אבל משהו עצר אותי,איזה מכונית גדולה שחורה חנתה מולי ואיזה דמות בשחור כיוונה עלי רובה
"תעלה בלי בעיות!",אמר לי
עליתי בחוסר ברירה והוא הושיב אותי בכוח על המושב,איזה איש מבוגר ישב לידי,לבוש בחליפה שחורה
"אביאל…כמה טוב לראות אותך",אמר לי בחיוך
"מי אתה ומה אתה רוצה?",שאלתי עצבני
"יש לי עסקה טובה בישבילך",אמר לי
"אני לא מעונין",אמרתי לו
"בטוח?,אפילו לא בכדי להציל את נועה?",שאל בחיוך והמבט שלי השתנה
"מה אתה רוצה?",שאלתי
"אני שמח שהגענו לאותה החלטה…",חייך
"תדבר כבר!",התעצבנתי….

כשהגעתי לבית של נועה,ההורים שלה ישבו על הספה מחובקים ועצובים
"אביאל..איפה היית?",שאל אותי אביה
"אני צריך לדבר איתך..",אמרתי לו בלחש,הוא הסתובב והסתכל על אשתו
"רונה…תלכי קצת לנוח",אמר לה
"לא..אני לא יכולה",אמרה בדמעות
"אמא לא יעזור לנועה שככה תבכי ותתעיפי",שון אמר
היא הסתכלה עלינו ואז קמה ועלתה.
"קרלו עשה איתי עסקה..",התחלתי לומר ושון קטע אותי
"טפו קרלו!,לא עושים עסקה עם נבלות!",ירק ואמר בעצבים
"שון תסתום דקה",אמר צ'ארלי (האבא)
"הוא אמר שיש לו את החומר שיציל את נועה ושיביא לנו אותו אבל בתנאי…",שתקתי בסוף
"בתנאי שמה?",הוא שאל לחוץ
"שאתה תגיע אליו…",אמרתי
"חתיכת כלב!,אבא מה תעשה?",שון שאל בעצבים
"תדבר עם קרלו,תגיד לו שיתן לנו את החומר ואני הגיע אליו…",אמר
"אבא!,הוא הולך להרוג אותך מה נגיד לאמא?,מה נגיד לנועה ברגע שתתעורר?",רון שאל
"רון אין פתרון,זה הדבר היחיד כדי להציל את נועה…אני לא מוכן שאחד מהילדים שלי ימות בגללי",אמר
"זה מטורף!",שון התעצבן
"תירגעו..תתקשרו לטל ותבקשו ממנו להגיע לפה,לא נשאר לנו הרבה זמן…",אמר לנו והלך למשרד שלו
"אני שמח מאוד…תגיעו עכשיו עם נועה וצ'ארלי…לא נשאר הרבה זמן עד שהיא תחייה",אמר לי וניתק
רון ושון הסתכלו אחד על השני במבט מבולבל
עליתי לחדר של נועה,היא שכבה שם,חייוורת כמתה וחלשה.
החזקתי את ידה הקרה וליטפתי את פניה
"אני מבטיח לך שאני הציל אותך…",לחשתי לה ונישקתי אותה
הרמתי אותה כמו כלה,הרגשתי שהיא מתחילה ללכת לי,שהיא בין החיים למוות…
יצאנו מהבית כשנועה בין זרעותי…