"אני נישבע לך,אני נישבע לך שאתן לך את חיי…",פרק 20

מנקודת המבט של אביאל

לא הייתה לי ברירה אלה לחזור,לקחתי תמפתחות ויצאתי מהחדר
"אז…?",ג'ני קמה ושאלה
"שמעי אני חייב לטוס,את תוכלי לפתוח מחר את הבר?",אמרתי ובלי לחכות לתשובכ נתתי לה תמפתחות
יצאתי במהירות מהבית ועליתי לאוטו,נסעתי בשיא המהירות ושריקה חזקה נשמע והקפיצה אנשים.

מנקודת המבט של נועה

"אמ…לאן הולכים?",שאלתי את מאיר,קצת התחלתי לחשוש כששמתי לב שיצאנו מהעיר.
"חכי תיראי…",אמר בחיוך תחמני והתרכז בנסיעה,כבר היה חשוך בחוץ,והלחץ התגבר,אולי עשיתי טעות ללכת אחרי מאיר,הרי אני בקושי מכירה אותו…
הוא חנה באיזה מקום מבודד,בעיקר מקום עם הרבה עצים ובית קטן נטוש.
הערב היה קריר,שלבתי את ידי כדי להתחמם קצת אבל בעיקר פחדתי
"אה מאיר…אני,אני חושבת שכדי שנחזור",אמרתי לו בהיסוס
"לא…עד שהגענו לפה,מוטב לי לסיים את זה כבר עכשיו",חייך ופתח את הדלת של הבית
"אחים שלי יחפשו אותי,הם באמת ידאגו",אמרתי כשהוא נעל את הדלת של הבית
"ששש…את בטוחה פה,לא יקרה כלום",אמר לי בחיוך והתקרב אלי
התרחקתי בזמן שהוא עדיין מתקרב,עד שנצמדתי לקיר
"כמה חיכיתי לרגע הזה…",אמר
"לרגע שמה?…",שאלתי לחוצה
"לרגע הזה שבו…אוכל להרוג אותך",חייך אלי,הוא מיד הוציא איזה משהו כמו חומר
"אל תדאגי…נקח את זה לאט,ובעדינות,את רק תסבלי קצת הרבה",חייך,חיוך מרושע והתקרב אלי עוד,מיד נתתי לו בעיטה בבטן,והספקתי לברוח ממנו,ניסיתי לפתוח את הדלת אך היא הייתה נעולה
זה לא קורה לי!,הלחץ התגבר.
הוא מיד חזר לעצמו "או, או,את רוצה לשחק?,סבבה,",אמר בזמן שהתחבאתי באיזה חדר
עצרתי את הנשימה כששמעתי את הדלת נפתחת,התחבאתי מתחת למיטה וברגע שהכל היה שקט הפרצוף שלו היה מולי,הוא משך אותי בשערי והוציא אותי בכוח,הוא משך אותי עדיין עד שהעיף אותי לעבר הקיר,דפקתי תראש כל חזק שבין רגע נחלשתי,נפלתי על הרצפה והוא חייך
"כבר התייאשת?,חשבתי את יותר חזקה…",אמר לי ומשך אותי שוב מהשיער,הוא קירב את הפנים שלו אלי,ראיתי אך הוא מזיע ומתנשף,המבט שלו נקמני ועצבני
הוא העיף אותי לעבר איזה שולחן,שם נפלתי עם איזה כד שהתנפץ,ורסיס נכנס לי לרגל,דמעות זלגו והתחננתי שמישהו ימצא אותי!
הפעם לא הצלחתי לזוז והוא מיד החניק אותי עם איזה חומר שעילף אותי….

מנקודת המבט של אביאל

דפקתי בדלת של ביתה של נועה,אני חייב לראות אותה,חייב לראות שהיא בסדר!
רונה פתחה לי ונכנסתי,מיהרתי למשרד של צ'ארלי
"אביאל?,מה חזרת פתאום?",שאל אותי
"צ'ארלי אין לי זמן להסביר לך,נועה כאן?",שאלתי
"אני חושב שהיא עדיין לא חזרה",אמר
"מה?!,היא אמרה לכם לאן היא הלכה?",שאלתי בלחץ
"מה קורה באמת אביאל?,שמעת משהו עליה?",שאל בבהלה
"אני חושב שנועה בסכנה…",אמרתי
המבט שלו ניהיה רציני והוא מיד קרא לבנים,אוראל הייתה איתם והייתי מופתע
"אביאל?,חזרת מהמתים?",שאל טל
"לא הזמן לגיחוך,טל ראית את נועה כשיצאת?",שאל צ'ארלי
"תאמת לא…חשבתי שהיא חזרה לחדר",אמר
"תבדוק אם הטלפון שלה עליה,אני כבר מתחיל לדאוג…",אמר וטל במהירות התקשר
הוא קרא לכמה וביקש מהם לחפש בעיר
טל אחרי כמה ניסינות היא לא ענתה,התפללתי שהיא רק אצל חברה שלה,התלבטתי עם לספר להם על מאיר,הם יהרגו אותי לפני שאני עוד אמצא אותה.
"אני חושב שאני יכול למצוא אותה דרך הטלפון שלה",שון אמר והלך למחשב
אחרי עשר דקות שון קם
"היא נמצאת באיזה מקום מחוץ לעיר",אמר,הוא נתן לנו את השם של המקום
"טוב בנים לכו לשם קודם,תבדקו אם היא באמת שם",אמר צ'ארלי
רון הנהן והתקרבו ליציאה
"רון!,אני באה איתכם!",אוראל אמרה
"אוראל תשארי פה..",אמר לה
"לא…וגם ככה את תזדקקו למישהו שידע לטפל בפצעים וכל זה,בבקשה רון אני באמת דואגת לנועה",אמר
"טוב…אבל את לא זזה ממני לשניה!",אמר לה וכולנו יצאנו
נכנסנו לאוטו שלי,טל לידי,ושון,רון,ואוראל מאחור כולנו היינו בלחץ….

מנקודת המבט של נועה

התעוררתי עם כאב ראש נוראי,כל גופי כאב,הרגשתי משהו נוזלי על ראשי.
הבנתי מיד שאני קשורה על כיסא,ומיד נזכרתי
היינו באיזה חדר,יותר בכייון של מרתף,כמעט היה חשוך.
"או,חשבתי לרגע להעיר אותך בכוח",אמר לי,הוא לקח כיסא וישב מולי,על גב הכיסא
"אני באמת מאוכזב נועה…חשבתי שאת תלחמי,חשבתי שלפחות תצליחי לברוח..,אבל לא,את פחדנית וילדה קטנה!",אמר בעצבים והחטיף לי סטירה חזקה
"מה אתה רוצה ממני?",אמרתי בדמעות
"ממך כלום,אבל מאבא שלך אני רק רוצה להראות לו כמה גרמתי לבת שלו לסבול,כמה סבל היה לה,כמה מכות עד מוות היא קיבלה,היום הזה שחיכיתי כל כך!",אמר לי
"למה?…",שאלתי לא מבינה
"למה?,אבא שלך סיפר על זה שהוא רצח אישה,והיא עוד בכלל לא עשתה לו כלום!,היא הייתה בחודש חמישי,מחכה לבן שני,היא הייתה מאושרת,היא לא עשתה רע לאף אחד!,פתאום האבא החמוד שלך החליט יום אחד לבוא ולרצוח אותה,היא הייתה לבדה בביתה בזמן שבעלה עבד עד מאוחר,לרגע אחד היא שמעה רעש מלמטה וחשבה שזה הבעל האוהב שלה,אבל לא!,הוא גירר אותה במדרגות,התעלל בה ורצח אותה,אך למזל התינוק ניצל ויצאה בריא…האישה הזאת הייתה אמא שלי!",אמר בכעס והיכה אותי עם איזה קרש
כאב לי כל כך,אבל לא האמנתי לזה שאבא שלי רצח מישהי,ועוד על סתם!
"לא…אבא שלי לא היה רוצח!,והוא לא רצח אף אחת!!",צעקתי לו בדמעות,התמלאתי שינא וכעס,כאב לי כל כך
"זכותך לא להאמין על האבא הרוצח שלך…אבל אולי יעזור לך קצת לגלות אמת…את יודעת מי היה הילד שניצל?",הוא התכופף לעברי ולחש לי
"האח הקטן שלי…שהוא במקרה אוהבך…כן אביאל היקר",אמר והתרחק,הוא קם
הייתי בהלם,אביאל,אח שלו?!,לא האמנתי,כל הזמן הזה הוא רק שיקר לי!
"את כזאת מטומטמת נועה!,חשבת שהוא באמת אהב אותך?,הוא רצה כמוני להרוג אותך!,כל החייםמשלו הטא חיכה חרגע הזה כמוני!,הוא ברח כמו פחדן ברגע אחרון",אמר בעצבים
הוא התקרב אלי ונתן לי אגרוף,ואז לקח איזה ברזל וקירב אותו לאש
"נשחק בצרחות ובכי עכשיו?",שאל בחיוך והתקרב אלי עם הברזל הרותח
ברגע שהוא הניח אותו על בטני,צרחתי בבכי ובכאב,והוא רק צחק ונהנה,הוא הניח אותו שוב ושרף לי את הלחי,צרחתי כל כך חזק,זה היה כאב בלתי נסבל!
"כמה כיף לשמוע את זה!",צחק
"אתה מטורף!",צעקתי עליו בבכי וניסתי להרגיע את עצמי מהכאב,הוא הניח את זה שוב מעל החזה שלי,שוב צרחתי בכאב והרגשתי כל כך חלשה,כאב לי כל כך…
הוא הניח את הברזל לרגע באש,ואז התקרב אלי
"מתחיל להיות לי משעמם…מה נעשה הפעם?",שאל וליטף לי את הלחי שרף לי כל כך
עצמתי את עיני מרוב כאב והבכי התגבר,אבל שתקתי בכיתי בשקט ועצמתי בחוזקה את עיני
"יש לי רעיון!,מכירה חתכים?,נשכיב אותך ונחתוך אותך",חייך
הוא תפס בחוזקה את ידי ושיחרר אותי מהכיסא,לא עמדתי על הרגלים מרוב כאב,הוא הרים אותי והשכיב אותי על איזה מיטה,הוא קשר את ידי ואת רגלי.
.הייתי חלשה כל כך,עייפה כל כך,הדמעות לא הפסיקו לזלוג וכאב לא פסק
הוא הוציא איזה תיק ובתוכם כמה סכינים חדים מאוד
"אוהבים שלי…הפעם תהנו",מלמל לסכינים ולקח סכין מגדול וחד
הוא הרים לי החולצה ונגע ובכוויה
"למה לא חשבתי על זה לפני,יש לך גוף מושלם,הייתי צריך להנות ממנו לפני",אמר ועלה לי תחלוצה עוד,מלטף אותי
"מוכנה לעוד כמה צעקות?",שאל וגיחך
הוא קירב את הסכין ושרט את בטני,צעקתי שוב בבכי והתחננתי שיפסיק,התחננתי שמישהו ישמע אותי,או לפחות שיהרוג אותי עכשיו רק לא להמשיך לסבול תכאבים האלה
הוא חתך אותי ברגלי,בידי,בבטני,צרחות ובכי רק יצא ממני
לפתע הדלת נפתחה בחוזקה ושמעתי את הקול שהכי חיכיתי לו
"מאיר תעזוב אותה עכשיו!",צעק עליו אביאל וראיתי שהוא מכוון לעברו אקדח
ראיתי את הבנים מאחורי אביאל,עצבנים ומודאגים,ואוראל בשוק מאחורי רון
"אח קטן חשבתי כבר לא תבוא..",חייך מאיר
"אח קטן?",טל שאל לא מבין
"אוי מעליב שלא סיפרת להם עדיין שאת הבן ממשפחת אברג'ל",מאיר אמר והבנים היו בהלם
"רימאית אותנו כל הזמן הזה!!",טל צעק עליו
"אני יכול להסביר…",אביאל אמר בגמגום
"חתיכת בן כלב!",צעק עליו טל
בזמן הזה ניסיתי להשתחרר,אבל עשיתי טעות כי נגעתי בחתך ופלטתי צעקה קטנה
"טוב אתם מפריעים לי כאן..",מאיר אמר
"יש לך שתי שניות להתרחק ממנה אחרת אתה הולך לסבול!",טל צעק אליו וכיוון לעברו אקדח
"עוף ממנה עכשיו,ותניח את הסכין על הרצפה!",רון צעק,מאיר הניח בזהירות את הסכין על הרצפה
הרגשתי כל כך חלשה בין רגע,ידעתי שאני לא הולכת להחזיק מעמד הרבה זמן…

מנקודת המבט של טל

מאיר הזה התרחק מנועה והניח את הסכין על הרצפה,הוא הוציא במהירות אקדח וירה,למזלנו זה לא פגע באף אחד מאיתנו,אבל הכלב הזה הצליח לברוח,הנחתי במהירות את האקדח שלי על השולחן ומהירתי לנועה,היא הייתה חיוורת,הבטן שלה מלאים בכוויות ובחתכים וככה גם רגליע וידיה,שחררתי אותה בזהירות
"נועה…סתכלי עלי,הכל נגמר",לחשתי לה וליטפתי את פניה
"ט…טל?",אמרה בדמעות וגמגמה
"אני כאן עכשיו יפה שלי",אמרתי לה,הרמתי אותה בזהירות ומיהרנו לצאת,ידעתי שהיא לא הולכת להחזיק מעמד
זרקתי מבט קצר באביאל
"אם אני רואה אותך מתקרב לנועה הפעם אני לא מרחם!",ירקתי עליו ויצאתי במהירות
"עוד רגע זה נגמר…",לחשתי לנועה שבכתה מרוב כאבים
אני נישבע שברגע שאמצא את מאיר הזה אני רוצח אותך!
הגענו במהירות לבית חולים ןצעקתי לעבר האחיות,הפעם המצב שלה היה גרוע,היא הייתה חייבת בית חולים.
רופא וכמה אחיות רצו לעברי,השכבתי אותה על אחת המיטות והם הבילו אותה לאחד החדרים
"ממה זה קרה לה?",שאל הרופא
הסתכלנו על הבנים ולא יעדנו מה לומר,מה כבר יכלנו להגיד…?
"אנחנו מצאנו אותה ככה",אמרתי
"טל…אל תשאיר אותי!",היא צעקה בבכי ברגע שהאחות עצרה אותי
"אמי לא יכול להשאיר אותה לבד!",צעקתי עליה
"אני מבינה אותך!,אבל היא בידים טובות אם אתה רוצה שנציל אותה תן לנו לטפל בזה…",אמרה לי
נאנחתי,בפעם הראשונה בחיי נשברתי והדמעות התפרצו,רציתי להרוג את כולם!
"מי אתם בישבילה?",שאלה
"אחים שלה…",רון אמר
"אנחנו נעשה הכל כדי להציל אותה,תירגעו,תתקשרו להורים שלכם,מיד נחזור לעדכן אותכם…",אמר
התיישבתי על אחת הספות בחדר המתנה,שמתי את ידי על פני,אם הייתי מוצא אותה לפני?,אם יכלנו להגיע לפני,אם הייתי בכלל שומר עליה!
התעצבנתי כל כך!,נתתי בעיטות בקיר ואגרוף כל כך חזק שעשה חור בקיר
"טל…",רון ניסה להרגיע אותי אבל העפתי אותו ממני,יצאתי בעצבים מהבית חולים ונסעתי בשיא המהירות לצ'או,אחד שמעודכן בהכל
"או, או,הבן של צ'ארלי,מה ההפתעה?",שאל אותי
"אני צריך שתמצא לי את מאיר אברג'ל",אמרתי לו בעצבים
"מאיר?,בחור תאחמני,לא תצליח בחיים לתפוס אותו",אמר לי ונעשן לאחור
הנחתי מולו מזוודה מלאת כסף
"יש פה שמונים אלף דולר,עכשיו תדבר!",התעצבנתי עליו
"אני יכול לעשות חיפוש ולתפוס אותו,אבל יקח קצת זמן",אמר לי
הנחתי מולו עוד חבילה של עשרים אלף דולר,והוא חייך
"ג'ק תחפש לי במידית את מאיר אברג'ל",אמר לאחד העובדים שלו והוא הנהן
התיישרתי ויצאתי

מנקודת המבט של רון

טל הלך לא יודע לאיפה,ואני מלאה ברגשות אשמה,אם לא הייתי מעליב אותה בקשר לאביאל היא הייתה עכשיו בבית ישנה.
אוראל הייתי לידי,בשוק,היא עברה כל כך הרבה ביום אחד.
"אוראל…",שאלתי אותה בלחש
"מה יקרה אם היא לא תינצל?",שאלה ודמעות זלגו מעיניה
"אני לא רוצה לחשוב על זה..",אמרתי
היא שמה את ידיה על פניה והבכי של התגבר,חיבקתי אותה והיא לא התנגדה
"למה?,למה זה היה חייב לקרות לה?,נועה לא עשתה רע לאף אחד!",אמרה לי בבכי
היא דיברה ודיברה רק שטויות,ובין רגענאחד השתקתי אותה כשאני מנשק אותה,לא הבנתי אך הגעתי לזה אבל ידעתי שרציתי מזמן שזה יקרה,היא לא התנגדה והיא זרמה עם זה
התנתקנו מנשיקה והיא הסתכלה עלי,מיד שמעתי את ההורים שלי
"רון!",אמא שלי צעקה בדמעות וקמתי מיד לנסולת להרגיע אותה,מעבר לכתיפה זרקתי מבט לאבי
שסימן שנועה במצב קשה
"איפה טל?",אבא שלי שאל
באתי לענות שאני לאני יודע אבל הוא מיד הופיעה,ורגוע מעט
"אני כאן..",אמר וחיבק את אמא שלי
ידעתי שמבנינו נועה היא כל חייו,שברגע שמישהו עושה לה משהו הבנאדם מת,ידעתי שהוא תיכנן משהו,אם רק הייתי יודע מה….
"המשפחה של נועה ביטון?",הרופא קרא לנו כולנו הסתובבנו,הייתי בלחץ ובמתח…תפסתי את ידה של אוראל….