“אני נישבע לך,אני נישבע לך שאתן לך את חיי…”,פרק 17
מנקודת המבט של נועה
אחרי כמה ימים שחזרתי לעצמי אני עדיין שאלתי את עצמי למה אביאל עזב….
הסתכלתי על ההודעות שאביאל כתב לי כשהיינו עוד ביחד,והדמעות התפרצו,כל לילה אותם שאלות ואותם דמעות…
התעוררתי מרעש הגשם וקמתי,עוד יום בלי אביאל,תמיד הייתי מקווה שאני רק חולמת ועוד מעט התעורר,אבל זה עכשיו אמיתי…
נכנסתי לחדר האמבטיה ופתחתי את הברז של המקלחת,נהייתי שקועה על המים שיצא מהברז…
דפיקה בדלת העירה אותי מהמחשבות,"נועה?,תנסי קצת לא לגמור את כל המים",רון אמר לי
לא עניתי לו,הורדתי את חולצתי לאט,כל תזוזה שלי עדיין לוחצת על הדקירה,התקלחתי מהר ושמתי חלוק על גופי
לבשתי ג'ינס צמוד וחולצה ארוכה דקה בצבע שחור,שמתי ווסט קפוצ'ון בצבע תאום למגפי החייל שלי
הייתי בסוג של דיכאון,רציתי להישאר נעולה בבית ולא לצאת,אבל הייתי חייבת..
כשהגעתי לבית ספר הרבה תלמידים היו במסדרון,אני יודעת שבחודש הזה הרבה מתנדבים לכל מיני דברים,חלק נרשמים לפעילויות,תמיד ברחתי מהדברים האלה לא מצאתי בזה עיינין.
מלה דחפו מרוב התרגשות,ואחד מטומטם בעט בי עם התיק שלו בבטן שלי,כמעט פלטתי צעקה מרוב כאב אבל התאפקתי,הלכתי במהירות לשירותים מקווה רק שלא יצא לי עוד דם
שלוש בנות היו בשירותים והתאפרו,הם זרקו לעברי מבט של 'מה עובר עליה' ואז חזרו להתעסק עם האודם שלהן
"את לא היית חברה של אביאל?",שאלה אותי איזה בלונדינית אחרי שסיימה להתאפר
הכרתי חלק בבית ספר אבל בנות כמוהן תמיד העדפתי לא להכיר.
"כן..",עניתי וושמתי יד על בטני להרגיש אם אין משהו
"למה הוא עזב?",היא התקדמה אלי ושאלה
שתקתי לא יכלתי לענות על שאלה שלא ידעתי את התשובה
אם ציחקקו בניהם אחרי שלא עניתי והתקרבו ליציאה
"בטוח בגללה…אין דבר כזה שגבר לא יעזוב בגלל הבחורה",הם ציחקקו ויצאו
אם הייתי יכולה בין רגע להוריד להם תראש הייתי מאושרת!
לא היה לי כוח לסבול את היום הזה,ברגע שעברתי ליד הכיתה,נזכרתי שאני ואביאל ישבנו ביחד בשיעור מדעים והיינו צריכים לנתח צפרדע,אך הרגע הזה היה מצחיק…
יצאתי במהירות מהבית ספר ונתתי לדמעות לזלוג,אולי הם צודקות הוא עזב בגללי,עשיתי משהו לא נכון…
הייתי כל מרוכזת במחשבות שלי שלא שמתי לב לאן אני הולכת,נתקלתי במישהו וזה העיר אותי
"ואוי מצטערת…",אמרתי לו ושמתי את ידי על בטני
"זה בסדר…,את בסדר?",שאל אותי אחרי שהרים את פניו
"אה..כן",חייכתי,חיוך מאולץ ובאתי להמשיך בדרכי
"חכי…יהרוס לי כל היום שנתתי לך ככה ללכת,את מסכימה לי להזמין אותך לכוס?",שאל אותי
הסתכלתי עליו מובכת
"טוב בואי נתחיל מההתחלה…אך קוראים לך?",שאל בחיוך,הוא היה מוכר לי עם החיוך שלו
"אה…נועה",אמרתי בחיוך קטן
"נועה…נעים להכיר,אני מאיר",חייך
תגובות (5)
עם זה פרק כפול למה הוא קצר יותר מהרגיל?!
היי, התחלתי לקרוא את הסיפור שלך.
יש לך כתיבה טובה ומעניינת.
תמשיכי.
אוייי לאא מאיר יא זבל תתרחקקק מנועה!
!אביאללל עשית טעות מטומטם שכמותךך השארת את נועה לבדדד!
שמישהו יבוא להציל את נועה בבקשה (פרצוף בוכה)
דיייי אני מאוהבתתת בסיפור הזה תמשיכייייי הוא מושלםםםםםםםםםם
לאלאלאלאלאאאאאאא
תתרחק ממנהההה
תתרחחקקק
יבנזונה שרמוטה מהלכת בשקל וחציי
איפה אביאללללל שיבוא לעזור להההההה
תמשיייכייייי
תמשיכי מושלם:)