"אני נישבע לך,אני נישבע לך שאתן לך את חיי…",פרק 16

לפני חצי כמה חודשים •נקודת המבט של אביאל•

"אביאל,היום אתה סוגר את הבר…",הבוס שלי אמר
"בסדר…ביי",אמרתי
ניקיתי את הכוס האחרון,וזרקתי את המגבת על כתפי,סידרתי את המקום והנחתי שם הכל
שמעתי מישהו נכנס "זה סגור…",צעקתי לעבר האדם שנכנס מבלי לצאת מהמטבח
יצאתי משם כדי לראות אם הוא הלך אבל נעצרתי כשראיתי מי זה
"מה אתה עושה פה?",שאלתי את מאיר כשהוא התיישב
"מה אח קטן?,לא התגעגעת?",שאל אותי בחיוך
"מה אתה רוצה?",שאלתי והנחתי הכל על הדלפק
"אתה לא מכבד את אחיך?,תן לי בירה",נעשן לאחור וחייך
הוצאתי בקבוק בירה מהמקרר ופתחתי אותו,הנחתי אותו מולו ונעשנתי מולו על הידים
"גדלת אה…שמח לראות שאתה בסדר",חייך
"מאיר דבר,אני גמור ומת לחזור הביתה כבר",נהיתי חסר אונים
"אני ואבא צריכים עזרה…",התחיל לומר אבל קטעתי אותו
"אמרתי לכם שסיימתי אם זה,אני כבר לא נכנס לזה שוב",אמרתי לו
"אביאל עזבנו אותך ואבא נתן לך ללכת,הפעם זה רציני אנחנו חייבים אותך",הוא קם והתקרב אלי
"מה הפעם?",נאחנתי ושאלתי
הוא זרק לעברי תמונה של נערה,שיערה שחור ועיניה כחולות,לשקר בזה שהיא לא נראתה טוב היה קשה,היא הייתה מושלמת ,"נועה ביטון הוא שמה",אמר
"כן איי אפשר להגיד שהיא לא יפה…",חייך
"מי זאת ומה אני צריך לעשות איתה?",שאלתי לא מבין
"נחש מי זאת?,הילדה היפה של צ'ארלי ביטון",אמר לי
"ולמה איתה צריך להתעסק?,היא רק ילדה ואני בטוח בזה שהיא לא יודעת כלום",אמרתי
"נכון יש את האחים המפגרים שלה,אבל היא הנקודת הרגישה שלהם,תחשוב לעצמך נפגע בה ראשון,נהרוג את האחים ונגיע לאב שיהיה שבור",אמר והתלהב מהרעיון שלו
"זה מגוחך,אם הם כל כך מגונים אליה הם לא יעזבו אותה אך בידיוק נתפוס אותה?",שאלתי
"שאלה טובה אביאל,אני שמח שלא התפגרת",גיחך
"אתה תיהיה הסופרמן שלה,תציל אותה בכל רגע שיקרה לה משהו,תגרום לה להתאהב בך ותשחק אותה גם…וברגע אחד שהיא תיהיה כולה שלך נתפוס אותה",אמר לי
הסתכלתי עליה שוב,תמיד אני מרחם על האנשים שאבא שלי הורג אבל עליה יותר,היא רק ילדה,היא עדיין לא מבינה בזה…אבל מה ששמעתי,הם אלה שהרגו את אמא שלי…

חזרה לעכשיו…
מאז הביקור הקטן של מאיר,לא יכלתי יותר לשבת ולראות אותה,אני התאהבתי בנועה,לא יכלתי לתת למאיר לגעת בה,הייתי חייב להתרחק ממנה…
עצרתי עם האוטו שלי רחוק מביתה של נועה,ראיתי מרחוק אך היא צוחקת אם האחים שלה…אין סיכוי שאני נותן לזה לקרות…אני הייתי חייב לעזוב
נסעתי בחריקה,כמה שיותר מהר הרבה יותר קל….

מנקודת המבט של נועה

עבר שבוע,מאביאל לא שמעתי יותר,דאגתי לו…
באחד הימים הלכתי לדירה שלו וההייתי בהלם,הדירה הייתה ריקה לא נשאר דבר…הוא עזב מבלי לתת לי סיבה…

"נועה!,נו מה את נרדמת אנחנו צריכים אותך!",שון צעק לי והעיר אותי ממחשבותי
מבנה התפוצץ ונפלנו על הרצפה כשהכל רטט
"הם מתקרבים רוצו!",טל צעק ועזר לי לקום,רצנו בשיא המהירות בורחים לפני שיתפסו אותנו
יריות נשמעו,ולמזלנו לא פגעו בנו
"רון תפוס אותה היא שם",טל צעק לרון כשהבחורה המטומטמת הזאת גנבה לנו איזה משהו שאבא שלי היה צריך
כל אחד חיפש אך לתפוס אותה,היא הצליחה לבלבל את רון ויצאה מהצד השני,התחבאתי מבלי שהיא ראתה וברגע שהיא סיבבה את ראשה לבדוק אם מישהו אחרי,שמתי לה רגל והיא נפלה
הרובה שלה נפל חזק וזה ירה באוויר
"ילדה מטומטמת!",צעקה לי כשניסתה לקום ולתפוס בחזרה את התיק
הלכתי מהר יותר כדי לתפוס את התיק אבל היא תפסה לי תרגל ונפלתי
הפלתי אותה שוב וקמתי מהר וגם היא
"טוב לי נמאס רוצה לשחק אין בעיה!",התעצבנה ובאה לבעוט בי אבל תפסתי לה תרגל
דחפתי אותה לעבר הקיר והיא דפקה תראש
"חתיכת כלבה",צעקה כשתפסה את ראשה מכאב
היא רצה לעברי ונתנה לי בעיטה חזקה ברגל שהפיל אותי,היא הייתה מעלי ונתנה לי אגרופים
מצאתי איזה משהו כמו ברזל ודפקתי אותו בראשה
היא נפלה לצד השני מנסה לחזור לעצמה ובאותו זמן קמתי לתפוס את התיק ולעוף מפה
מבלי ששמעתי את צעדיה היא דחפה אותי לעבר הקיר ובאה להחטיף לי אגרוף אבל התכופפתי והיא נתנה את זה לקיר
בעטתי במהירות בתיק ששון יתפוס אותו
"שון התיק!",צעקתי לו והוא הסתובב
"נועה תזהרי מאחוריך!",צעק לי,לא הספקתי להסתובב והרגשתי דקירה בבטני
ראיתי את שון רץ לעברי במהירות וירה בה
נפלתי על הרצפה
"נועה סתכלי עלי…",הוא נלחץ ולקח איזה משהו לעצור את הדימום
הרגשתי חלשה בין רגע ועייני איימו להיסגר אבל שון כל פעם ניסה להעיר אותי

מנקודת המבט של טל

ירינו בכמה שניסו להרוג אותנו עד ששמענו את שון צועק
"טל, רון!",שון צעק וזרקתי מבט לרון
דפקנו ריצה וחיפשנו אותה,מצאנו אותו מרחוק על הרצפה ונועה עליו
התקרבנו במהירות לנועה
"חייבים לעוף מפה היא מתחילה לאבד הרבה דם",שון אמר לחוץ
"התיק שם שון לך לקחת אותו",אמרתי בזמן שאני מרים בזהירות את נועה
הוא קם והרים את התיק,יצאנו במהירות מהמבנה הזה
"לאן נלך?,שרה לא כאן ואמא בבית",שון אמר
"חייבים למצוא מקום",אמרתי והשכבתי את נועה במושב האחורי
"אז נלך לשרה…ואני חושב שיש לי רעיון",אמר לי רון בזמן שהוא נסע
"נו תדבר",התעצבנתי
"חברה שלה…אוראל ניראלי,שמעתי שהיא מתנדבת במדא ומבינה בדברים האלה",אמר
לפתע נועה ניסתה לזוז
"לא! ,אתם לא מ..כניסים את אוראל… לזה",היא אמרה בקול חלשה
"נועה את מאבדת אמון דם אין אף אחד שיודע לטפל בזה",הוא אמר לה
"לא..!,אוראל לא נכנסת לדברים האלה",היא אמרה ותפסה את הבטן שלה
היא ניסתה לא להראות לנו שהיא בכתה מכאב,אבל הבחנתי בזה
"נועה אין ברירה…",אמרתי לה
היא חשבה לעצמה ושתקה
"היא לא תדע מזה,אנחנו נחפש משהו",אמרתי לה
היא הנהנה בהסכמה לבסוף וניגבה את דמעותיה
הגענו לבית של שרה והשכבתי את נועה על המיטה,אוראל הספיקה להגיע כמה דקות
"אוי מייגאד נועה!,מה קרה לה?",היא נבהלה והתקרבה לנועה
"אוראל בלי שאלות את יכולה לטפל בזה",רון שאל
"אה…אני חושבת",היא אמרה והורידה את הג'קט שלה,היא הרימה מעט את החולצה של נועה ובדקה את הדקירה
"זה חתך רציני היא חייבת לראות רופא",היא אמרה
"אך לא חשבנו על זה קודם",שון אמר בציניות וכולו עצבני
"סתמו שניה!,אוראל את לא יכולה לפחות לנסות?",שאלתי לחוץ והתקרבתי
"אנ..אני בחיים לא טיפלתי בדברים האלה",היא נלחצה
"אוראל…את יכולה",רון אמר לה וניסה להרגיע אותה,היא הנהנה וקשרה את שיערה לקוקו
"אני צריכה כמה שיותר תחבושות",אמרה ושון הלך להביא
"בנים אתם צריכים לצאת…",אמרה לנו
לא ידעתי אם זה היה אפשרי לסמוך עליה אבל יצאנו בכל זאת,התיישבנו בסלון וחיכינו.
אחרי כמה דקות אוראל יצאה מהחדר
"היא בסדר…הצלחתי להרגיע,אבל אני חושבת שכדי שתקחו אותה לבית חולים",אמרה
"תודה אוראל..",אמרתי ונכנסתי לחדר

מנקודת המבט של רון

נישארתי עם אוראל והיא הסתכלה עלי
"אתה יכול להסביר לי עכשיו?",אוראל שאלה אותי
"לא,אוראל תאמיני לי שככה עדיף",אמרתי לה
"מה יש כבר?,תכף תגיד שאתה עובד בעולם התחתון…",אמרה
וכמו מפגר שתקתי
"אתם בתוך זה??",שאלה והמבט של ניהיה רציני
"אוראל עזבי בסדר….",התעצבנתי ונכנסתי לחדר,נועה נרדמה וטל לידה
לא יכלנו לצאת כבר וזה היה עדייף להישאר כאן הלילה…