אני נישבע לך,אני נישבע לך שאתן לך את חיי…",פרק 15
מנקודת המבט של אביאל
כשהזרקתי לנועה אחרי כמה דקות היא לא הגיבה,טל הסתכל עלי מבולבל ונלחץ
הוא לקח את המזרק, וכמעט הזריק לה ,אבל היא פתחה את עיניה
"נועה…?",שאלתי אותה,היא סיבבה את ראשה ועזרנו לה לקום
כולם היו מרוכזים בנועה שלא שמנו לב שקרלו התחיל ללכת
"נועה ברוכה הבאה לעולם שלנו…אני השמח לפגוש אותך ולעשות לך מוות",אמר קרלו לנועה והם נסעו
רון וצ'ארלי ירו לעבר המכונית שלו אבל זה לא פגע בהם
נועה קמה לעמידה והסתכלה על כולנו במבט אבוד,שון לפתע התעלף וכולם התקרבו אליו
"הוא מתחיל לאבד הרבה דם",רון אמר בלחץ לצ'ארלי
"אביאל וטל קחו את נועה הביתה",צ'ארלי אמר לנו והוא ורון לקחו את שון והכניסו אותו לאוטו
"נועה את בסדר?",טל שאל אותי
היא הנהנה לאט והסתכלה על המכונית של אביה נוסע במהירות ונעלם
"נועה את באה?",שאלתי אותה,היא הנהנה ונכנסה לאוטו ונסענו משם…
מנקודת המבט של נועה
ברגע שחזרתי לעצמי הרגשתי שזה חלום,שאני מתה
לא הצלחתי להוציא מילה מפי,אבל ברגע שקרלו צעק את שמי ושהוא מתכוון להרוג אותי,חזרתי לעצמי
אביאל וטל עדיין היו מודאגים כי נראתי עדיין רע,אבל נשארתי קפואה על היריה,יריתי בפעם הראשונה בחיי בבנאדם,נכנסתי לעולם הזה ועכשיו אני קולטת עד כמה זה מפחיד אותי
כל זה השתיק אותי,למרות שלקרלו לא קרה דבר חמור אני עדיין יריתי בו
נרדמתי באוטו כשטל נוסע וכולם שותקים…
כשפתחתי את עיני אביאל היה לידי
"היי..",הוא אמר וליטף בעדינות את הלחי שלי
חייכתי לו ושמתי את ראשי עליו והוא עטף אותי בזרעותיו
"אך את מרגישה?",שאל אותי
"אני בסדר…",עניתי
"את בטוחה?",שאל והרמתי את ראשי,הסתכלתי עליו ואז התקרבתי ונישקתי אותו
הוא חייך וחיבק אותי
"אני יודע על מה את חושבת…אל זה שירית על קרלו,אני טועה?",שאל
"זה מפחיד אותי כל זה…לדעת שאני יהיה צריכה להשתמש בדבר הזה כדי לחיות",אמרתי
"נועה אני יודע למה את מתכוונת,אבל עשית בשכל לירות בו,הוא היה הורג את אבא שלך והצלת אותו",אמר לי
שמענו רעשים למטה וניחשתי ששון חזר,קמנו ויצאנו מהחדר
רון העלה את שון לחדר שלו והשכיב אותו
"רוו?,אך הוא?",שאלתי
"הוא יהיה בסדר אל תדאגי",הרגיע אותי וירד,"מה איתך?",שאל כשירדנו אחריו
"בסדר…",אמרתי
עברו חודשיים,לשון לקח שבוע לחזור לעצמו,ואני אחרי שבועים חזרתי לאימונים,אני ואביאל דביקים ומאושרים
התחלתי לצאת עם האחים שלי לסדר כמה עינינים,הייתי חייבת ללמוד גם אם לא רציתי,מאז האיום של קרלו אבא שלי רוצה ללמד אותי מי האויב ומי הטוב,ממה צריך להיזהר וממה להתנהג רגיל…
"אביאל?",יצאתי לנדנה והתיישבתי ליד אביאל
"היי..",חייך ונישק אותי
"על מה אתה חושב…",שאלתי
"על כמה זכיתי שיש לי אותך",אמר וחייכתי
"אני זכיתי בך",חייכנו אחד לשניה והתנשקנו עוד
הוא קיבל הודעה וקם
"אני חייב ללכת יפה שלי…אני אוהב אותך",אמר לי ונישק אותי שוב ואז הלך
מנקודת המבט של אביאל
פתחתי את הדלת של הדירה שלי והדלקתי את האור,מישהו יושב על הספה ומיד זהיתי אותו
"היי לך אח קטן",אמיר אמר לי
"מה אתה עושה כאן אמיר?",שאלתי בעצבים
"אתה מעליב…ככה את מארח אותי?",קם והתקרב אלי
"אני לא שואל שוב אמיר מה אתה רוצה?",שאלתי בעצבים
"לדעת אך אתה עם משפחת ביטון",אמר
"אמרתי לך אני עם המשפחה הזאת סיימתי,הם לא קשורים לזה",התעצבנתי
"אה כי עכשיו אתה מהגן על האויב שלך?!,אני נגעל ממך!,התאהבת בה?",התעצבן אלי
"אם זה הם,הם לא קשורים!",התעצבנתי
"התאהבת בה תענה לי!",שאל בעצבים
"מה אתה מבין בכלל?",התעצבנתי
"אין בעיה אביאל,אתה מעדיף ללכת אם האויב,הרוצח של אמא?,אין בעיה אבל אני לא מרחם!,היא מסומנת אצלי והיא תמות!",צעק אלי
תפסתי אותו מהחולצה והצמדתי אותו לקיר
"אתה לא תיגע בה!",צעקתי אליו,הוא נתן לי בעיטה בבטן ואגרופים,נפלתי על הרצפה והוא המשיך לבעוט בי
"עכשיו אתה משחק לי אותו!,אין בעיה אתה נגדנו ואתה חתיכת מטומטם!",צעק עלי ונתן לי בעיטה יותר חזקה בבטן
הוא יצאה מהבית בעצבים ונישארתי על הרצפה,שוכב שם וחושב…
אני מצטער נועה…
תגובות (2)
תמישיכייי!!
לאאאא
מהההה
לא לא מצטעעררר
זה לא אשמתךךךך
יבנזונהה אמיר הזה
תמשיייכיייייי