אני מתחילה להתאהב

אני מתחילה להתאהב.
אני כבר מכירה את התסמינים. אני מתחילה להשתיל לו מילים בשפה גבוה בשיחה.. לראות אם הוא יבין. את רובם הוא הבין. אני נכנסת כאילו בטעות לרגעים אישיים. מנסה לייצר שיחות נפש. והוא נופל בהן. ומדבר. משמע יש לו לב. אני מתחילה לחשוב מה יקרה אם.. איך אני אספר לכולן ומעניין מה תהיה התגובה שלהן. ואני כמעט מתחילה לקוות שזה לא יהרוס לי חברויות, ושלא יקרה ביננו שום דבר רע.
אני מתחילה לדמיין את החיוך שלו ואת הימים השלמים שכנראה נעביר בשיחות על החיים. ואת הלילות בקיץ שנישן על החוף והוא יקמבן לי צמה של בנים מהתלתלים העבים שלי.. את הרגעים שנשתוק ונעריך ונאהב. את המבטים שבעיניים, את התחושות שבלב.
את הדייט הראשון. וכנראה היפה ביותר שלנו.
ואת כל אלו שאחריו כי מה לעשות? אני בחורה של דייטים. מידי פעם צריך לפרוש מהקבוצות חברים וללכת לבד לאנשהו. לחזק את הזוגיות.
אני מתחילה להתאהב.
אני מכירה את התסמינים.
ופתאום תחושה של שלווה מרגיעה לי את הלב.
כבר הרבה זמן שלא היה לי אכפת ממישו, שלא הערצתי, אהבתי. התאהבתי.
אני מתחילה להתאהב.