אני מס' 2 פרק 4

החלטתי אחרי הפסקה סופר ארוכה להמשיך את הסיפור שלי אני מס' 2! מציעה לכולכם לקרוא את הפרקים הראשונים במשתמש הישן שלי מאיויש2772 כי אני ממש גאה בו!! קריאה נעימה:)
***
19/04/12
נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקום החדש שקבעתי לעצמי- ליד מישל. נאנחתי בתיסכול כשהמורה הקריאה את השמות, איך אני אזכור הכל??
"שלי, את מרגישה טוב? " מישל הביטה בי בדאגה
" א.. אני בסדר, למה את שואלת? " מישל שהבחינה שהמורה מסתכלת מיהרה לכתוב לי בפתק קטן
'לא יודעת, את מתנהגת ממש מוזר… ' גיכחתי לעצמי, בטח מוזר, תנסי להיות נורמאלית כשכל מי שנמצא סביבך מתעלם מעצם קיומך…
' אני אסביר לך בהפסקה' כתבתי לה בחזרה והמשכתי לבהות במורה מבלי להקשיב לאף מילה שיצאה לה מהפה.
ברגע שנשמע הצילצול גררתי אחריי את מישל החוצה,
"בואי לדשא, אני לא רוצה שישמעו", מישל מיצמצה בעינייה בבילבול
"א.. אוקיי, אבל… ",
" הנה מקום טוב, נלך לשם" קטעתי אותה והובלתי אותה לפינה מרוחקת יותר ושקטה יחסית על הדשא. לקחתי נשימה עמוקה, פוו… זה הולך להיות מפרך…
"את בטח שמת לב שאני קצת.. אמ.. שונה מתמיד",
"כ-ן.. " מישל פתחה מבעד למשקפיה עיניים סקרניות
" אבל מישל, אני חייבת שתבטיחי לי שזה נשאר ביננו! " מישל עצמה עיניים ושמה יד על ליבה בדרמטיות
" מבטיחה! " חשבתי לרגע איך לנסח את המשפט ובסוף החלטתי לפעול בשיטת שלי
" זה בגלל שאני לא שלי" אמרתי באדישות ובאמת שרק היה חסר לי את המסטיק כדי להראות בדיוק כמו שלי של לפני יומיים…
"מ-ה?! " מישל כמעט וקפצה ממקומה
" שש…!! " רק זה חסר לי, שכל בית הספר ידע שאני האחות המתחזה של שלי…
" אבל… אבל איך זה הגיוני?? ", סיפרתי למישל את כל הסיפור בחשש אבל לא הייתה לי ברירה, אין לי סיכוי לקלוט הכל לבד…
" עוד מעט יהיה צילצול, צריך לחזור! " מישל קמה והתחילה ללכת במהירות לכיוון הכיתה, כשלפתע היא הסתובבה ושאלה בחיוך
" רגע, אז אם את לא שלי, איך קוראים לך? " הירהרתי לרגע
" קוראים לי ג'ני, אבל כאן אני שלי, כן? "
" ברור.. " אמרה מישל ורצה לכיתה. נכנסנו לכיתה שניה לפני שהמורה לפיזיקה נכנס, הסתכלתי על כולם וניסיתי לבחון בחוסר הצלחה את הזיכרון הקצר שלי,
" מישל, זאתי הבלונדינית מקדימה, קוראים לה… מרי? ", מישל צחקה
" לא, הבלונדינית זאת אשלי, מרי זאת האחרונה מימין… "
" הממ… ", בחיי, בקצב הזה אני אעשה לעצמי הרבה פאדיחות…
" וזה שנראה כאילו חישמלו אותו? " מישל גיכחה
" זה קראולי, הוא ממש מוזר… " פתאום קלטתי ליד החלון את זה שצעק משמחה כשחשב שלא הגעתי,
" מי זה? ",
" זה רון, למען האמת את, כלומר שלי, אמורה לשבת לידו", נאנחתי בכבדות. אני הרי אצטרך לחזור לשם בשלב מסויים…
"וזאת בת', היא ממש חמודה וחברותית, כולם אוהבים אותה כאן" מישל הצביעה על נערה גבוהה וחייכנית עם שיער חום בהיר מתולתל וגומות חן עדינות, אני בתור ג'ני בטח הייתי רוצה לדבר איתה, אבל אני לא בטוחה ששלי הייתה עושה את זה, ובמצב הנוכחי, אין לי שום סיכוי ליצור איתה קשר…
"שלי בראון! " רק עכשיו שמתי לב שהמורה הזועף התכוון אליי,
" צאי מהכיתה מיד! " קמתי ממקומי ויצאתי החוצה וכאילו שלא התעללו בי מספיק קלטתי מולי את דין, שיט! מה אני עושה??
" היי קטנטונת! ",
" אל תקרא לי קטנטונת! " אולי אם אני אתווכח איתו הוא ישכח…?
" מה שתגידי… קטנטונת" הוא אמר בשובבות נהנה לעצבן אותי
"אתה – לא – ",
" כן, כן, טוב, את לא תצליחי להתחמק, אני עדיין מחכה לתשובה! " אווווף… אז זה *לא* עזר…
" תשובה על מה? " ניסיתי למרוח כל מילה, אני חייבת לצאת מיזה!!, דין לחש לי בעצבים
" מי את?? " ואז כאילו מישו שם למעלה קלט שהוא התעלל בי מספיק המורה פתח את הדלת והורה לי בקור
" שלי, תתלווי אליי למשרד! " פניתי ללכת אחרי המורה בקלילות משהו, ורגע לפני שפנינו לחדר המנהל חרצתי לדין לשון, חה! אכלת אותה!! אבל כשנכנסתי לחדר המנהל וקלטתי את המבט הכעוס שלו הבנתי שכנראה אני זאת שאכלתי אותה…