אני לא מבינה הוא אוהב או מחבב?(חבורת המבריזנים)פרק 12 & חטיפהה!
ולפתע מישהו נגע בגבי.
היסתובבתי וראיתי את רון.
"מה ארתה רוצה?" שאלתי בכעס
"לומר לך משהוא" אמר רון
"מה נו מה מה יש עכשיו קיבלתה את מה שאתה רוצה הרסתה הכול מרוצה?" שאלתי בעצבנות!!!
רון היתקרב ונישק אותי בלחי.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" צעקתי על רון והרחקתי אותו
"סליחה לא היתכוונתי שזה יצא ככה לא חשבתי שעבדו עלי " אמר רון וקם מהספסל והלך
יופייי לי חשבתי לעצמי וניגבתי את הלחי שלי!
נישארתי לבד
ושוב מישהוא נגע בגבי רק שהפעם זה לא היה לא רון לא ניל לא אף אחד שאני מכירה
היסתובבתי והוא קשר מטפחת לפה שלי היתעלפתי!
מאז אני לא זוכרת כלווום!
פתחתי את עני ומצאתי את עצמי בתוך חדר חשוך לא הייתי קשורה.
ניסיתי למצוא את הדרך החוצה ואז נגעתי בדלת מיששתי ונגעתי בידית יסיתי לפתוח אך הדלת הייתה נעולה!!!
"יש כאן מישהוא?" צעקתי בדרמתיות
"בבקשה עזרהההה" צעקתי
"הצייילווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו" צעקתי עוד ועוד אך אף אחד לא שמע אותי!
אוף מהה אני עושה כאן חשבתי לעצמי כאשר דמעות זולגות על פני הרכות.
מה לעשות? חשבתי
דבר ראשון אני צריכה להירגע כדי לא לאבד כוח ולקבל התקף לב!
היסתכלתי מסביב והיה חלום קטנטן ואז ראיתי את השמש עולה מעל הים
החדר התחיל להיות יותר ויותר ברור ומואר הבנתי שאני נימצאת בספינה כי ראיתי ים
החדר התחיל להיות ברור היסתכלתי וראיתי ארגזים פתחתי את אחד ההרגזים כדי לקבל קצת מידע על המקום שאני נימצאת ולפתע ראיתי סכינים גדולים ביותר, רובים וכול מיני כלי נשק
ניבהלתי מממש!
טוב נועה תירגעי הכול בסדר להירגעע לא יכולתי ופרצתי בבכי בכי של החיים בכי שאני לא אשכח לעולם
די נועה תירגעי ניסיתי להרגיע את עצמי אך לא יכולתי להפסיק ליבכות הייתי בפניקה של החיים.
~נקודת המבט של ניל~
"בוקרררר" צעקה אמא מבמטבח
"אני קם" צעקתי בחזרה
קמתי מהמיטה כשר צפות מחשבות בראשי: אולי לא היתנהגתי כולכך בסדר כלפי נועה אולי הייתי מגעיל הרי היא לא אשמה שרון הגיעה.
קמתי והלכתי למיקלחת שטפתי פנים והיסתכלתי על עצמי במראה
ציחצחתי שיניים וסידרתי את השער.
"אמא האכל מוכן?" שאלתי כאשר אני מתלבש לקראת בית הספר
"כן" השיבה אמא
הלכתי לקחתי את האוכל ויצאתי מהבית
"בי תהנה ניל" אמרה אמא
"בי"
יצאתי לקראת בית הספר במהרה כדי לדבר עם נועה.
~נקודת המבט של נועה~
כבר לא היו לי כוחות בכיתי בלי סוף הייתי עייפה ברמות ולא הרגשתי טוב.
לפתע ניפתחה הדלת ובן אדם גבוה שרירי שובש שחור נכנס
"שלום ילדה" אמר האיש במבט כועס במיוחד
רעדתי מפחד
"כדי שתחזרי לישון" אמר האיש והיתקרב
"מה אתה רוצה לעשות לי מי אתה בבקשה שחרר אותי" אמרתי יותר נכון צעקתי
"כמה שאלות!" אמר האיש
היתקרב הוציא ממחטה ושם על הפה שלי
"מזההה" שאלתי
רגע אחרי צנחתי על הריצפה.
תגובות (2)
וואו מושלם תמשיכי
תמשיכי