אני לא מאמינה שזה קורה לי : פרק 5 – מגורי בנים

מהפרק הקודם:
״טוב טוב הפסקת אש״ אמר מתנשף ונשכב על הרצפה אחריי שרדפתי אחריו בכל האולם.
״טוב נו, במילא לא נשאר לי כוח לרוץ אחרייך״ אמרתי ונשכבתי לידו.
״אזז.. מה את אומרת על הקיר?״ שאל.
״אני אומרת שיש לנו עתיד, מה אתה אומר על עוד שעתיים?״ שאלתי.
״מה עוד שעתיים?״ שאל.
״עוד שעתיים אני אתה והסיכה נפגשים ופורצים דלתות״ אמרתי וחייכתי.
״מתאים לי״ אמר, נעמד ומיד אני אחריו.
״תגיד, מאיפה אתה יודע לפרוץ?״ שאלתי.
״לא אמרת שלא תשאלי את זה?״ שאל.
״כן אבל, אני סקרנית״ אמרת.
״אז זה יילך ככה, את תגידי לי למה הגעת לפנימייה ואני אספר הולך?״ אמר.
לא, למה הוא היה צריך לאמר את זה? זה התחיל לחזור אליי, כל הפלאשבקים, הכאב, הצרחות, לאט לאט אני רואה מולי מסך שחור.
——————————————
״נראה לי שהיא זזה״ שמעתי קול מעורפל.
מצמצתי קצת בעיני והצלחתי בערך לראות את מעיין ואביאל עומדים מעליי ומדברים, הסתכלתי לצדדים וראיתי שאני בחדר האחות.
״ליאלי איך את מרגישה?״ שאלה מעיין.
״בסדר פחות או יותר, מה אני עושה פה?״ שאלתי.
״את התעלפת כשסיימנו לצבוע את האולם״ אמר אביאל.
התעלפתי?? ואז התחלתי להיזכר, הוא שאל אותי למה הגעתי לפה.
״ליאל, את יכולה ללכת, תנוחי בחדר שלך ובפעם הבאה תשתי הרבה מים״ אמרה האחות.
״בסדר״ אמרתי.
לקחתי את הפלאפון והג׳אקט שלי ויצאתי מהחדר עם מעיין ואביאל.
״לאן הולכים?״ שאלתי.
״לחדר״ אמרה מעיין.
מה חדר? אין מצב! עצרתי במקום.
״אין מצב שאני הולכת לחדר עם המכשפות האלה״ אמרתי ושילבתי את ידי על החזה בנוקשות.
״אבל האחות אמרה שאת צריכה לנוח בחדר״ אמר אביאל.
״באמת? לנוח? איתן?״ שאלתי.
״טוב.. צודקת, זה לא יהיה כל כך לנוח כשהן בחדר״ אמרה מעיין.
״אז בואי לחדר שלך״ הצעתי.
״אי אפשר, נאור ושיר בחדר״ אמרה.
״נאור ושיר..?״ שאלתי.
״כן״ ענו מעיין ואביאל ביחד.
טוב אז עכשיו איפה אני אמורה להיות?
״בואו לחדר שלי״ אמר אביאל.
״מותר לי בכלל להיות שם?״ שאלתי.
״עד עשר את נחשבת כחוקית במגורי בנים״ אמר וקרץ, צחקנו קצת.
״אז בואו נלך״ אמרתי והתחלנו להתקדם לחדר.
״טוב, את יכולה לישון במיטה שלי ואני אעיר אותך בעשר״ אמר אביאל ופינה לי את מיטתו.
ואוו איזה חמוד הוא כשהוא מתחשב בי ככה.
״תודה״ אמרתי.
הנחתי את חפצי על השידה, הורדתי נעליים ונכנסתי למיטה.
״נראה לי שאני אלך, ביי״ אמרה מעיין.
״ביי״ אמרתי לה.
עצמתי את עיני ונרדמתי.
—————
״ליאל״ שמעתי שצועקים לי ומנערים אותי.
״תנו לישון״ אמרתי וקברתי את ראשי במיטה.
״כבר עשר וחצי את חייבת לצאת מפה״ שמעתי את קולו של אביאל.
אוף למה הוא חייב לחפור כל כך הרבה שייתן לי לישון, מה איכפת לי שהשעה עשר וח.. רגע מה?
״מה עשר וחצי?״ אמרתי וקמתי במהירות.
״כן, עשר וחצי. הערתי אותך לפני חצי שעה וחזרת לישון!!״ אמר.
״שיט, מה אני עושה עכשיו?״ שאלתי.
״את הדרך לחדר שלך את זוכרת?״ שאל.
״כן, בסוף המזדרון לפנות שמאלה, ללכת לספסלים ומשם להמשיך ישר עד הביניין השני״ אמרתי.
״לומדת מהר את״ אמר.
״יש לי זיכרון טוב״ אמרתי.
״אז כל מה שאת צריכה לדעת זה שליד הספסלים יש פנס ומאחוריו יש מצלמה״ אמר.
״אה ותיזהרי שאף אחד מהמורים לא יראה אותך״ הוסיף.
״אוקיי, תודה״ אמרתי.
לקחתי את הדברים שלי וקמתי מהמיטה.
״ביי, לילה טוב״ אמרתי.
״לילה טוב״ אמר וחיבק אותי.
יצאתי מהחדר והתחלתי ללכת לכיוון החדר.
אוף, למה חזרתי לישון? עכשיו אני מרגישה כמו פושעת כשאני מתגנבת ככה לחדר שלי.
״כן ליאל, מה מעשייך במגורי הבנים?״