אני לא מאמינה שזה קורה לי פרק 2
פרק 2
"בן," אומר לי אבא
-"אתה גדול, אתה צריך להבין זה בשביל כולנו"
"אני מבין אתכם אבא" עניתי.
לקחתי את הדברים שלי ויצאתי מהבית , פתאום אני מקבל שיחת טלפון
-"בן אני רוצה לדבר איתך תבוא למחששה"
"קורל קרה משהו?!"
-"בן פשוט בוא בסדר" וניתקה.
לא הבנתי מה קרה פשוט רצתי לאוטו ובאתי.
נ.ב של קורל
"תקשיב אני יודעת שההורים רוצים לעבור והם עושים את זה בשביל שנינו אבל אני לא רוצה אתה מבין , אני לא יכולה לעזוב את כל החיים שלי כאן ופשוט לעבור אתה מבין???" אני אומרת עם דמעות אני פשוט לא מבינה איך זה יכל לבוא לי בהפתעה כזאת
"קורל תראי … גם אני לא רוצה לעזוב את תכירי חברים חדשים , את תשארי בקשר עם האחרים את צריכה לעזור לאמא ואבא ולא להקשות עליהם הם מנסים לעשות לנו טוב …. הגעתי הביתה התיישבתי על הספה ליד ההורים שלי " אבא לאן עוברים?" אבא הסתכל על אמא ואמר "תראי אני יודע שזה קשה אב.."
" לאן אנחנו עוברים אבאא"
"לקליפורניה" פשוט התחלתי לבכות אני צעקתי בכיתי כמו מטורפת "תראי קורל יש גם הפתעה מצד אחד.." אמר בפרצוף מבואס "מה " אמרתי
"גם רועי והמשפחה שלו עוברת איתנו" אני מכירה את רועי גם בגלל שההורים שלו עובדים יחד.
מצד אחד אני רוצה להתחיל חיים חדשים וגם רועי בא איתי אבל אני לא רוצה לעזוב את לילי את כל החברים את הכיתה את העיר את השכונה החיים שלי נמצאים כאן…
אבא נכנס לי לחדר ונישק אותי
"אני מבין שזה קשה את תראי הכל יהיה טוב החיים יהיו טובים יותר… אני מבטיח"
"תודה אבא.."
"עוד שבועיים עוזבים אני מציע שתתחלי להתארגן ולהיפרד.. מצטער" הוא הלך בפרצוף מבואס אני נפלתי על המיטה עם הפרצוף לכרית והתחלתי לבכות אני לא מאמינה שזה קורה לי
תגובות (2)
אלוהים אני משתגעת זה כמו התמונת פרופיל שיש לאישתי…
תמשיכי