אני לא מאמינה שזה קורה לי: פרק 2 – לילה טוב קוף

מהפרק הקודם:
-״איזה חדר את?״ הוסיפה.
״אממ.. 232״ אמרתי כשהסתכלתי על מפתח הדלת.
״זה לא טוב, זה ממש לא טוב״ אמרה בדאגה.
״למה?״ אמרתי בתקווה שזה לא עד כדיי כך נורא, בעצם למה באמת שזה יהיה נורא?
״כי את בחדר עם תום״ אמרה.
״מי זאת תום?״ שאלתי.
״הפרחה ממקודם״ אמרה.
״שיט״ אמרתי
-״אז, מה יפה כמוך עושה במקום כזה״ שאל ניב. מה?!?! לפני שנייה הוא נישק את מעיין ועכשיו הוא שואל אותי את זה?
״תגיד, לא הייתה לך לפני שנייה חברה?״ שאלתי.
״חברה זה לא קיר״ ענה.
״ולי ממש לא היה נעים להכיר״ אמרתי.
ידעתי שאני אסתבך ביום הראשון, אבל עד כדיי כך? זה לא הולך להיות פשוט.
——————————————
מעניין מה תהייה התגובה של תום כשהיא תראה שאני איתה בחדר, היא תבקש להעביר אותי חדר? היא לא תתן לי להיכנס? היא תאמלל את חיי? אוף כל רעיון גרוע יותר מהקודם, למה דווקא שם אני צריכה להיות? מה עשיתי רע???
״קוף? מה את עושה פה? לכי! את מזהמת לי את האוויר״ צעקה עליי כשראתה אותי עומדת ליד החדר.
״ז.. ז.. זה הח.. דר שלי״ גמגמתי.
״אהה.. איזה יופי, הולך להיות לנו כיף ביחד״ אמרה בחיוך שטני וצחקה עם עוד שתי בנות, בטח השפוטות שלה.
להתחיל לכתוב צוואה?
נכנסתי לחדר, היוא בו ארבע מיטות, אחת עם מצעים ורודים ושתיים עם מצעים סגולים, היום השפוטות משקיעות אה? הלכתי למיטה הריקה מבובות פרווה ומצעים בצבעים, פתחתי את המזוודה שלי שמתי את המצעים שלי, לבנים עם פרחים בצבע טורקיז, סידרתי את חפציי במקום, שמתי את הבגדים בארון ואת הדובון הקטן שלי הנחתי על המיטה, את המזוודה דחפתי מתחת למיטה ויצאתי מהחדר.
חיפשתי את חדר 489, החדר של מעיין.
״סוף סוף, הינה את, חשבתי שהמכשפה כבר עשתה לך משהו מה שמזכיר לי שאני חייבת את המספר שלך, שאני לא אדאג״ אמרה והושיטה לי את הפלאפון שלה, כתבתי את המספר ובאותו זמן היא כתבה את שלה אצלי.
״טוב בואי אני חייבת להכיר לך את כולם״ אמרה ומשכה אותי מידי.
הגענו לחומה ארוכה ונמוכה שמפרידה בין הפרחים למדרכה ועלייה ישבו כמה ילדים.
״אז תכירי אלה ניצן, אביאל, שירן, נאור, רוני, דניאל, מוראל וניב שאותו את כבר מכירה. כולם תכירו את ליאל, היא חדשה פה והיא מאוד מאוד חמודה ומסכנה״ אמרה.
״למה מסכנה? הייתי קוראת לזה בסכנה״ אמרתי וחייכתי, מעיין צחקה ואף אחד לא הבין למה.
״אה רק כדי שתבינו היא בחדר עם תום״ אמרה.
כולם היו קצת בהלם אמרו דברים מנחמים.
״טוב מה אתם ככה יום ראשון שלה, צריך להיות פה שמח״ אמרה ניצן.
״תגידי איך את עם מוזיקה? סוגים וזה״ שאל נאור.
״לשמוע אני אוהבת, לשיר אתם לא תאהבו ואני אוהבת את כל הסוגים״ אמרתי והם צחקו.
״למה לא תאהבו? בואי נבדוק״ אמרה שירן.
״לי אין בעיה לשיר אבל, נראה לי שלכם תהיה בעיה אחרי זה״ אמרתי.
״אנחנו נשרוד״ אמרה שירן.
״אוקיי אתם בקשתם את זה״ אמרתי. נאור שם שיר באיפון שלו ואני התחלתי לשיר.
״דיי דיי תפסיקי את זה מצטערת שביקשתי״ צעקה שירן ואני שתקתי.
״למה דווקא זה אחלה.. בתור עינוי״ אמר נאור וכולנו התחלנו לצחוק.
״אם תום עושה לך משהו פשוט תתחילי לשיר והיא תברח״ צחקה מעיין.
״אתם עוד תתחננו שאני אשיר לכם״ צחקתי גם אני.
״אני בטוחה בזה״ אמרה ניצן.
״עוד שעה כיבוי אורות״ אמר מוראל כשהסתכל בשעה בפלאפון שלו. שיט אני צריכה לחזור לחדר להתקלח.
״אוף אני צריכה לחזור לחדר״ אמרתי עצובה.
״לכי תדעי, אולי היא לא תהיה כזאת מרושעת״ אמר אביאל.
״בטח שלא, היא אמרה שיהיה לנו כיף ביחד, זה נשמע לך לא מרושעת?״ שאלתי.
״בהצלחה?״ שאל אביאל.
״אני צריכה את זה״ אמרתי.
נתתי לכולם חיבוק וחזרתי לחדר.
כשנכנסתי לחדר ראיתי את תום והבנות ממקודם יושבות על המיטה ומדברות ביניהן, כשהן ראו שנכנסתי הן שתקו.
״אז.. מי עם לא הקוף?״ אמרה תום.
״שלום״ אמרתי ונכנסתי.
לקחתי פיג׳מה, מגבת וכלי רחצה ונכנסתי למקלחת.
בינתיים לא היה כל כך נורא, ציפיתי ממנה למשהו גדול, לא למה שהיה.
התלבשתי, הסתרקתי ובאתי לצאת.. אני לא מאמינה!! זה נעול!!
״תפתחו לי״ צעקתי בתקווה שיפתחו באמת.
״תקשיבי לי טוב קוף, כדאי לך לסתום כי אם אני אקום לפתוח לך את הדלת יהיה לך עוד יותר גרוע״ צעקה עליי בחזרה.
טוב אז כניראה שפה אני אשן בלילה. לקחתי את המגבת שהייתה יחסית יבשה, התעטפתי בה, ישבתי על מכסה האסלה ועצמתי את עיני.
אני באמת לא מבינה למה היא שונאת אותי כל כך, זאת הייתה בסך הכל מכה קטנה וזה היה בטעות.. המשכתי לחשוב על זה כל הלילה עד שנרדמתי.