אני לא מאמינה התאהבתי בערס!!! פרק 15 מוקדש ל-LovE12

מהפרק הקודם:
אבי:"עכשיו נעלים לך את הגעגוע" לחש באוזני עם הקול הצרוד הזה שלו אוףףף אבי מה אתה מוציא ממני דברים שבחיים לא חשבתי עליהם!!!
אני:"אוחח אבי מה שהקול הזה עושה לי חתיכת זבל אתה עושה בכוונה הא?"
אבי:"חחחחחח ותשתקי ותני לי לנשק את חברה שלי הכוסית שגם אני התגעגעתי עלייה
אני:"נו כבר!!!" אמרתי והוא קירב את ראשו וגם אני את שלי והתנשקנו בהתחלה עדינה ויפה ואחרי זה הוא העמיק את הנשיקה ונשך את שפתי התחתונה וזה גרם לאנחה לצאת מפי בחיים זה לא קרה עם אף אחד ואני מרגישה את חיוכו בתוך הנשיקה והפה שלי נשאר פתוח והוא הכניס את לשונו והלשונות שלו התמזגו בתיאום כאילו נועדו להיות ביחד ופתאום מישהו פתח את הדלת ו…..

פרק 15:
מישהו פתח את הדלת ובדלת עמדה עמית צוחקת לה שאני על אבי ואנחנו מתנשקים אבל גם ראיתי שהיא רוצה את שי שי כבר בקומה שלושה ימים אבל זה מאוד קשה לה היא כל כך רוצה שהוא יתעורר כבר אבל מצבו רק מחמיר והיא עוד יותר נכנסת ללחץ אבל אין לנו ברירה אנחנו איתה תומכים בה ועוזרים לה.
אבי קלט את עמית והתנתק ממני
אבי:"מתי קמת?" שאל בדאגה
עמית:"לפני שעה ולמה אתה התעלפת? ששמעתי שהתעלפת עוד פעם קיבלתי סחרחורות וכמעת התעלפתי שוב אבל הרופא נתן לי כדור הרגעה ונרגעתי ואז באתי לכן ואני רואה אותה ואת גברת לידור בולעים אחד את השני וטוב שלא עשיתם אחד את השני פה וחתיכת חרמנים חחחחחחחחחחחחחחחחח" אמרה וצחקה בקולי קולות ואני ואבי נהינו אדומים והיא עוד יותר צחקה
עמית:"יפה לכם אדום חחחחח ולידור זוזי גם אני רוצה את אח שלי לא רק רוצה אותו!!!"
אבי:"אני רואה שאני מבוקש עוד מעט תריבו גם מכות מי תהיה איתי" אמר וצחק
אני:"טוב אני קמה לכי לכי עליו אתם יותר דביקים מזוג ימעגילים אבי הוא חבר שלי ורק שלי!!!"
עמית:"אבי הוא אח שלי ורק שלי ואף אחת לא תיקח אותו ממני ואני רוצה להיות עם אחי הגדול" אמרה בקול של ילדה בת 3 וצחקה
אבי:"שאני אמרתי מכות אז לא באמת התכוונתי כן?" הזהיר אותנו
עמית:"הא לא שווה לריב עם חברה שלי מכות ועוד עלייך כפרה" אמרה בקול פאקצי
אבי:"עוד פעם את מדברת כמו זונה אני הורג אותך!!!"
עמית:"נראה אותך!!!" אמרה שוב בקול של זונה
אני:" ואווווווווווווווו להרגיע הילוך שום להרוג אף אחד אני לא רוצה אותכם שוב במיטות בת חולים שמעתם?" צעקתי עליהם
עמית+אבי:"כן המפקדת" אמרו והצדיעו
אני:"משוחררים" והתפוצצנו מצחוק

כעבור חודש:
נ"מ עמית:
עבר כבר חודש,חודש אהבת חיי בקומה ואני לא מוותרת חודש אבי ולידור חברים והם אוהבים אחד את השני מאוד ואני מסתכלת מהצד ורואה איך אני יכולתי לראות את עצמי עם שי שלי כבר התייאשתי אני לא יכולה עוד בלי כבר לוותר אמא של שי חזרה מחו"ל וסיפרנו לה את הודעה והיא לקחה את זה מאוד קשה שסיפרתי לה את זה היא התפרקה על הרצפה ובכתה ואני הלכתי לידה וחיבקתי אותה וגם בכיתי ואבי סיפר לה שזה בגללו אבל היא לא אמרה כלום אמא של שי אוהבת מאוד את אבי והיא אומרת שאבי כמו בן בית בשבילה והיום אני חוזרת מבית ספר אחרי יום חרא(כרגיל),יום שאני בהפסקות מבלה בשירותים ובוכה עליו מיום ליום המצב שלי רק החמיר בחודש הזה ששי בקומה התעלפתי אולי 15 פעמים וזה ממש לא טוב הרופאים אומרים שזה מלחץ וזה אז אישפזו אותי בבית חולים שבוע והצמידו לי פסיכולוג ואני מספרת לו הכל אז היום כהרגלי אני הולכת אחרי בית ספר לבית חולים ויושבת איתו 4 שעות חוזרת הביתה ב-19:00 מתקלחת ונוסעת שוב ונשארת איתו אז היום גם אז כמו שאמרתי עכשיו חזרתי מבית ספר לקחתי כסף למונית ובחזרה ונסעתי לבית החולים אמרתי שלום לאחיות שכבר רגילות לראות אותי פה כי אני לא עוזבת את שי לשנייה נכנסתי לחדרו של שי אני לא בוכה ליד שי אף פעם אפילו שהוא לא רואה אני לא מתפרקת לידו מאז שהודיעו לנו שמצבו החמיר עוד יותר נכנסתי לדיכאון ופחד אבל אחרי שבוע יצבו את המצב שלו וזה חזר לנורמלי אבל הוא עדיין לא מגיב אני כבר לא יכולה אני לא יכולה בלי כבר להגיד להם שינתקו את המכשירים ועדיף שימות מאשר שיסבול ככה אבל אמא שלו צורחת ובוכה שאני לא יעשה את זה אבל נמאס לי נמאס לי בלי למות להיות איתו ביחד בשמיים אני לא יכולה יותר אז נכנסתי לחדר התיישבתי בכיסא הקבועה והתחלתי לדבר
אני:"שי חיימשלי אתה יודע לפני שבוע לאבי ולידור היה חודש וגם לנו אבל אנחנו לא במצב של לחגוג כי אתה חצי מת,ראיתי מהצד את לידור ואבי אתה לא מבין איזה מאוהבים הם ואני רק בוכה ושהם לידי לא מתנשקים כי הם יודעים שאני בוכה כי אני מתגעגעת למישהו שרק אותו אני אוהבת אבל הוא נמצא כל כך בחיים כי הוא בקומה והמישהו הזה זה אתה חיימשלי אני כל כך מחכה שתתעורר ותנשק אותי כבר כל כך התגעגעתי לשפתיים שלך ועוד משהו אמא שלך חזרה מחו"ל וסיפרתי לה מה קרה והיא התמוטטה על הרצפה היא בכתה וצרחה היא גם כל יום באה לבקר אותך אבל לא כמוני אני לא עוזבת אותך רגע ואני כל כך מתגעגעת עלייך" ופה התחלתי לבכות לא יכולתי יותר אני לא ישמור את זה עוד אני לא יכולה יותר "אני כל כך רוצה אותך לידי שתחבק אותי ותרגיע אותי ותגיד לי שאתה בסדר ושאתה פה תמיד אבל זה לא קורה אתה פאקינג בקומה חודש מה מה אני יכולה לעשות כבר כל יום שלי עובר חרא עם ההרגשה שאני אשמה" ופה משהו קטעה אותי ואמר בקל צרוד "את לא אשמה" מהר הרמתי את הראש לכיוון שי וראיתי שהוא פתח עיניים הא אני לא מאמינה הוא חיי
שי:"את לא אשמה חיימשלי הינה אני פה התעוררתי אני כל כך אוהב אותך וגם אני התגעגעתי אלייך"
אני:"אני לא מאמינה אתה חי האאא" והתחלתי לבכות מאושר "חכה שנייה אני יקרא לרופא"
שי:"בסדר חיימשלי" הוא קורה לי חיימשלי אני לא מאמינה הוא עדיין אוהב אותי
הלכתי לדלפק האחיות וצרחתי……………………………………………………..