אני לא, אבל..
אני לא בוכה, אבל זה בועט בקרביי.
אני לא אומרת, אבל מרגישה.
אני לא מראה, אבל זה אוכל אותי.
אני מחייכת, אבל שבורה.
אני מתאפרת, זה רק מסכה.
אני רוקדת, אבל לצליליי מנגינה שחורה.
אני לא מתרגשת, אבל אכפת לי.
אני לא מדברת, זה לא אומר שלא מזיז לי.
אני לא מספרת, אבל זה הורג אותי.
חלק באים, חלק הולכים, חלק לעולם לא חוזרים.
חלק לוקחים, האחרים נותנים ויש כאלה שפשוט חולמים.
חלקם מתחילים, חלק נגמרים וחלק לעולם לא נמצאים.
דבר אחד נותר לי לומר, הכאב לא נגמר.
לא היום, לא מחר, לא לעולם.
תגובות (4)
אפשר להכניס את הכאב למגירה ולסגור אותו שם אבל הוא על באמת לא נגמר.
כתיבה יפה אהבתי מאד.
גם אני אהבתי מאוד :)
אהבתי, כתיבה יפה, נושא ששווה לדבר עליו.
יפה…אבל…כואב.
ממש כואב. ובגלל זה אני תמיד כל כך עוקצנית לגבי נושאים כאלה.
אז לא אהיה…אבל את צוחקת קצת, אבודה כמו פולני בחינה חחח..זו גם דרך להתמודד, עדיף מלבכות, לא?