אני כלכך רוצה לדבר איתו

אני כלכך רוצה לדבר איתו והרגיש אותו קרוב,
אני כלכך רוצה לראות אותו, ופשוט לא לעזוב.
אני כלכך רוצה לדבר איתו, להרגיש אותו שוב לידי.
אני כלכך רוצה לגעת בו, ולדעת שהוא שוב איתי.
כלך קיוויתי וכלכך רציתי, כלכך השקעתי וכלכך ניסיתי.
ומה יצא לי מזה חוץ מדמעות של יאוש ואכזבה??
איך ממנו אפשר לשכוח ולהמשיך להיות זונה?
הוא הראשון שלי, הראשון שאליו נפתחתי,
הראשון שפגע בי ולא אני זאת שפגעתי
הוא הראשון שהחזיק לי את היד מול אנשים, והראשון שנישק נשיקות קטנות.
הוא הראשון שרצה חיבוק, ולא את מה שאני רגילה שזונות עושות.
הוא הראשון שהתקשר, סתם כדי לדבר, הראשון שהקשיב וניסה להתחבר.
הוא הראשון שבא עד אליי אל הצפון המרוחק, הראשון שלא היה לו אכפת מהעבר,
הוא הראשון שרציתי לחבק, רציתי לראות אותו נשאר.
הוא הראשון שלי, זה שלימד אותי שאני מסוגלת, להרגיש ולנסות, הוא רצה ללוות אותי באותה דרך..
אבל בשבילו אני לא הראשונה אני סתם עוד בחורה, מיוחדת משונה ובטוח יחדיה.
אבל לא מספיק כדי שהוא ישים את השדים שלו בצד, לא מספיק נכנסתי אל חייו.
כלכך רציתי להיות שם כשהוא יפול ולהרים, כלכך רציתי שהוא יתן לי לעזור לו להבין.
אבל הוא לא יכול, ואני מבינה בגלל זה שיחררתי, רק מהתחייבות, עם הדמעות עדיין נשארתי.
וכשאמרתי לו שזה בסדר, שאין לי זכות להאשים, הרגשתי כלכך בוגרת וחסרת אונים.
כי עד שהצלחתי להיפתח אל האחד, שיוציא אותי מהזנות שלי ויתן לי לא להרגיש לבד
אז הוא לא פנוי כדי לתת לי להיכנס, אל אותם הדברים שהוא מרחיק אותי בלי לשטף…
אז בשיחה אחת שיחררתי את אותו בחור כלכך מיוחד, החחלטה נכונה כי העיקר שמחר הוא לא יהיהי לבד, העיקר שמחר כשהוא יבין מה הוא באמת רוצה, הוא ימצא לו אחת יותר ממני, שתלווה אותו וזה…
זה יותר חשוב מזה שהדמעות שלי לא מפסיקות, אני אקום והיה בסדר עוד כמה שבועות, אבל יותר חשוב שהוא יהיה בסדר, ושלו יהיה טוב.
אני כלכך רוצה לדבר איתו שוב, להרגיש אותו שוב קרוב.