אני זו שסירבתי, אני יודעת.

אני יודעת שאמרתי לך שזה לא זה. אני זו שאמרתי לך לא, אני זוכרת. אבל מאז אני חושבת שאולי ויתרתי קצת מהר מדי, ואני יודעת שזה מאוחר מדי להחזיר את הגלגל לאחור.
סיפרת לי מה על ליבך ביום של הדייט הראשון שלי. הלכתי לדייט הראשון שלי בידיעה שיש מישהו אחר שחושב עליי. את האמת, אני מודה לך על זה. זהו עולם שלא יצא לי לחוות את טעמו מאז כיתה ו'. הידיעה שיש מישהו שרוצה אותי מעקצצת בכל הגוף, מדליקה את הניצוצות בעיניים.
כשאמרת לי את זה החזרת אותי לחיים.
ואולי בזכותך לא היה אכפת לי בכלל שהדייט הראשון בחיי לא צלח, כי ידעתי שאתה שם, שזה אף פעם לא הסוף.
אני לא אשקר, זה כיף לדעת שיש מישהו שרוצה אותך. זה מחמם את הלב, זה נותן תקווה.
כל זה קרס עליי ביום שאמרת לי שהמשכת הלאה. הייתי שמחה בשבילך, הרי ידעתי שאנחנו לא נצליח לגרום לזה לקרות. לא יכולתי לדמיין אותנו מתנשקים, לא יכולתי לדמיין אותנו אוהבים.
באמת שמחתי בשבילך, אבל הייתה בי מעט חרטה. חרטה על כך שלא נתתי לך הזדמנות בכלל.
מאז נפגשנו כל כך הרבה. דיברנו כל יום. הכל חזר למסלול הטבעי שלו, כאילו היינו שיכורים והרגע חלף.
ואולי עשיתי טעות, ואולי לא, ובעצם אף פעם לא נדע.
ועכשיו לפעמים אני חושבת שזה חבל, שזה אבוד.
עכשיו חסר לי העקצוץ הזה בגוף, הניצוץ הזה בעיניים.
אני יודעת שאמרתי לך שזה לא זה. אני זו שאמרתי לך לא, אני זוכרת. ואני לא אשכח, תאמין לי.