אני והמזל שלי פרק תשיעי ועשירי~סיפורי ערסים~בפעם הבאה

נקודת המבט של יונתן:

״יונתן.״ מישהי צעקה מאחוריי שיצאתי ממועדון החשפנות, קול נקישות עקבים נקש על האספלט החלק, הסתובבתי, מביט בנערה בעלת השיער הבלונדיני המחומצן ועיני השקד הירוקות הבוהקות,
״מה?״ עניתי בזלזול, בוחן את רזון גופה הבהיר, שמולבש בחצאית קצרצרה שלא משאירה מקום לדמיון וחולצה חושפת שדים, קטנה במספר מידות,
״אני יכולה לעזור לך עם החוב.״ היא אמרה, בולמת את עצמי על עקביה מולי,
״מאיפה את יודעת על החוב?״ שאלתי בחשד והתקדמתי לכיוון במכונת הכחולה והמבריקה שלי,
״אני באמת יכולה חזור לך!״ היא אמרה ותפסה בידי כשניה לפני שנכנסתי למושב הנהג,
״איך בדיוק?״ שאלתי והסתובבתי אליה,
״חן.״ היא אמרה והושיטה את ידה לכיווני,
״יונתן.״ אמרתי ולחצתי בחזרה,
״אני יודעת שאתה חושב שאני זונה.״ היא אמרה את הברור מאליו,
״נכון.״ אישרתי את דבריה, מסמן לה להמשיך,
״אני לא.״ היא אמרה בפשטות,
״למען האמת אני בתולה.״ היא אמרה וגרמה לי להיכנס להלם,
״את מה?״ שאלתי אותה קצרות,
״בתולה, אף פעם לא שכבתי עם גבר.״ היא אמרה בפשטות מובהקת,
״אוקי ומה את צריכה?״ שאלתי אותה, רוצה לדעת מדוע פנתה אליי,
״גם לי יש חוב אצל מאיר ואני מכירה עוד כמה אנשים שיש להם, אפשר לנסות להפליל אותו,״ היא אמרה משהו שנשמע הזוי אך פתיל הגיוניות התנגנה לתוכו,
״אני מתכוונת הוא רוצח!״ היא הסבירה את עצמה,
״אפשר להאשים אותו.״ היא אמרה לי והחלה להתקדם לכיוון הספסל המוצל שהיה בקצה החניון,
״מה אתה אומר?״ היא שאלה שכבר התיישבה,
״אפשר לחשוב על זה.״ מלמלתי ספק לי ספק לחן, שבמבט שני פתאום נראתה נחמדה,
״אז ככה, יש עוד שבעה אנשים שאני מכירה שחייבים סכומים גדולים וקטנים כאחד למאיר.״ היא אמרה,
״אתה רוצה שנלך אליהם עכשיו?״ שאלה וחיוך מרוח אודם אדמדם וטרי נמתח על פניה,
״נלך.״ אמרתי וחיוך צדדי וקטן התגנב לפני שנכנסנו לרכבי.

נקודת מבט של ליעד:

״אבא?״ התקשרתי לאבי שככול הנראה היה בעבודתו הנבזית,
״מה ליעד?״ הוא שאל ורחש של דפים נשמע ברקע,
״גילית מי זה שרצה להרוג אותי?״ שאלתי אותו, נשען על עמוד בטון אפור, מביט בתלמידי השכבות הנמוכות מצחקים אחד עם השני,
״מצאתי הוא תחת איום.״ הוא אמר ברוגע, כאילו לו איים על מישהו גזר מוות לפני דקות,
״טוב.״ מלמלתי והסתובבתי אחורית ששמעתי קול נשימות קרוב וזכיתי למבט חטוף מלווה בגבות מורמות,
״ביי ליעד.״ אבי אמר והשיחה התנתקה,
״מה קורה ירדן?״ שאלתי אותו והחלתי מתקדם לכיוון השער,
״מי זה היה?״ היא שאלה בסקרנות והדביקה את קצב הליכתי,
״אבא שלי.״ אמרתי לה והסתכלתי על גינס הקרעים הכהה שלבשה היום,
״רוצה ללכת לאכול גלידה?״ שאלה בילדותיות וחיוך צדדי התגנב לפני מנוגד לרצוני,
״איפה יש?״ שאלתי אותה והיא חייכה חיוך גדול,
״יש בעיר.״ היא אמרה והתקדמה אחריי,
״אוקי.״ אמרתי,
״מה זה?״ היא שאלה מסתכלת על האופנוע השחור המבריק והנוצץ שלי,
״זה מריק, האופנוע שלי, תכירי, מריק ירדן, ירדן מריק.״ אמרתי בציניות גלויה,
״על זה נוסעים?״ היא שאלה בוחנת את האופנוע היפיפה שלי,
״כמובן.״ אמרתי מביא לי את קסדת האזור וזה שנחה כמחצית מהזמן בתא המטען של האופנוע,
״טוב.״ היא אמרה והחבשה את הקסדה על ראשה.

״זה היה מדהים!״ היא צעקה, מחויכת כשעזרתי לרדת מהאופנוע, חייכת בחזרה ולא עניתי,
״ברצינות זה כזה כיף, חייב לעשות את זה לעיתים קרובות יותר!״ היא חייכה שוב ואספה את שיערה לקוקו מרושל,
״מבטיח.״ אמרתי בעודי מעביר את ידי בתספורתי הגבוהה במטרה לסדר אותו,
״אנחנו רוצים להזמין.״ אמרתי לאיש בעל מדים שעליהם צויר בגדול גלידה כתומה ומגרה,
״בקשה,״ הוא אמר וחייך,
״מה תרצו?״ הוא שאל ופתח את מקרר הגלישות הכסוף,
״אני רוצה שוקולד עם רום, מה את רוצה ירדן?״ שאלתי את ירדן שסקרה את המלצר,
״וניל.״ היא מלמלה ופתחה את תיקה,
״שוקולד ווניל.״ אמרתי לו והוא חייך,
״בבקשה.״ הוא אמר והגיש לנו שני גביעים מלאים בגלידה נוטפת,
״כמה זה?״ שאלתי אותו,
״עשרים וארבעה שקלים,״ הוא אמר והוצאתי מכיסי את הארנק,
״קח,״ עמית הגישה לו שטר של שעשרים שקלים, ועוד עשרה שקלים מלווים,
״תשמור את העודף.״ היא חייכה והסתכלה עלי,
״למה שילמת?״ שאלתי שהתיישבנו, מניח את התיק לצידי,
״ככה.״ היא אמרה וליקקה עוד קצת מהגלידה הלבנה שלה,
״תזהרי.״ אמרתי והזהרתי אותה לאחר מספר דקות,
״למה?״ היא שאלה והסתכלה על הזוג הצעיר שנכנס לגלידריה המרווחת,
״פעם הבאה אני משלם.״ אמרתי וחייכתי לכיוונה, היא חייכה גם,
״כול אחד ישלם בשביל עצמו.״ היא אמרה ולא נתנה מקום לוויכוחים.