אני והמזל שלי פרק שלישי~סיפורי ערסים~שינוי

״ירדן,״ יונתן נכנס לחדרי,
״מה?״ זרקתי ביובש לא מרימה את הראש מהפלאפון,
״תסתכלי עלי למען השם ירדן!״ הוא הורה לי ולא התייחסתי אליו,
״יונתן תגיד מה שאתה רוצה ותלך,״ אמרתי והסתכלתי עליו,
״את מודעת למה שיכול לקרות אם את לא באה איתי נכון?״ הוא שאל לאחר מספר דקות של שקט,
״תמיד היינו ביחד,״ פתחתי,
״תמיד זה היה אני ואתה, תמיד אתה היית לצידי ואני לצידך.״ אמרתי והדמעות איימו לצאת,
״יר..״ הוא התחיל להגיד,
״תן לי לסיים!״ קטעתי אותו באמצע המשפט,
״אבל לא, אתה בחרת ללכת עם מי שלקחה וזרקה אותך בפנימיה מחורבנת בצפון, עם מי שניתקה אותך מכול החברים שהיו לך.
היום אנשים שומעים שמריז מתרחקים לצד השני של המקום.״ אמרתי לו והדמעות יצאו,
״אנשים שונאים אותנו בגלל שההורים שלנו חולי נפש, שההורים שלנו פושעים.״ אמרתי לו ולא היה לו מה לענות,
״אבל לא,״ אמרתי וחייכתי חיוך מגוכך,
״תלך עם עדן.״ אמרתי לו ביובש וחזרתי להתעסקותי בפאלפון.
״ירדן את לא יכולה להשאר כאן.״ הוא אמר לבסוף,
״אתה יכול להרגע אח מדהים, אני אבוא איתכם, אל תתקרבו אלי אל תדברו איתי ואל תשחקו אותה כאילו אנחנו משפחה גדולה ומאושרת.״ זרקתי לו ביובש עם חיוך ציני על פניי,
״את לא אמיתית.״ הוא אמר,
״תמיד אתה אומר לי שאני הבן אדם הכי ראליסטי שפגשת איי פעם, מה קרה פתאום?״ שאלתי אותו,
״תורידי את האגו המזדיין שלך למטה מהגג שבו הוא נמצא.״ הוא אמר לי.
״עוף לי מהחדר אדיוט.״ זרקתי לו והוא יצא.

״הלו,״ עניתי לפלאפון,
״ירדן,״ ענה קול מוכר,
״מי זאת?״ שאלתי בתוקף מקווה שזאת לא מי שאני חושבת,
״ירדני כבר שכחת אותי?״ היא שאלה,
״תניחי לי.״ אמרתי לטלפון,
״בסופו של דבר ירדני, אנחנו אחיות.״ עדן אמרה,
״עדן תניחי לי,״ סיננתי מבין שיני,
״ירדני, תחזרי הביתה!״ היא אמרה לי,
״אני שונאת אותך, יחתיכת כלבה.״ צעקתי לפלאפון ושמעתי צחוק מתגלגל מהצד השני,
״נפגש יפיפיה.״ עדן אמרה לי וניתקה.