אני והמזל שלי פרק שביעי~סיפורי ערסים~אבי

״מי זה?״ שאלתי את יונתן שדיבר ליד הדלת עם איש רחב ממדים שנראה חשוד,
יונתן הסתובב במהירות ונדמה היה כי מופתע לראותי,
״מי זה?״ חזרתי על דבריי בנימה יותר החלטית,
״ח..חבר,״ הוא ספק אמר ספק שאל אותי,
״חבר?״ שאלתי אותו,
״כן,״ הוא ענה ונדמה היה כי הוא משקר.
סרקתי מכף רגל ועד ראש את האיש אשר עמד בכניסה, ג'ינס שחור ורחב הולבש על רגליו וחולצה שחורה וחלקה נחה על פלג גופו העליון,
״נעים מאוד ירדן.״ אמרתי בחיוך מזויף והושטתי לו את ידי,
״אבי.״ הוא אמר בקול בס גבוה שאוטומטית הרתיע אותי לאחור.
הוא היה לי מוכר, ידעתי שראיתי אותו לפניי, התקדמתי למטבח מהרהרת מאיפה אני מכירה את האיש המסתורי שעומד בדלת ביתי, לא מצאתי לזה תשובה ועזבתי את העיניין.

״מה קורה?״ שאלתי את לין, אחת מחברותי לכיתה בבוקר שאחרי,
״כואבת לי הבטן.״ היא אמרה, היא תפסה את בטנה ומבט כאוב התפשט על פנייה,
״בואי,״ אמרתי באנחה מרימה את תיק הגב הכבד שלה ומובילה אותה לכיוון אחות בית הספר,
״כואבת לה הבטן.״ אמרתי לאישה הבלונדינית שהייתה רוב הזמן בבית סיפרנו, בחוסר מעש,
״ליליאנה יש כא..״ מישהו אמר מהדלת האחורית של חדר האחות שלמיטב ידיעתי הייתה אמורה להיות סגורה,
״אבי?״ שאלתי בצעקה,
״י..ירדן?״ הוא שאל בקולו הגבוה,
״אני צריכה ללכת.״ מלמלתי ויצאתי במהירות מחדר האחות.

נקודת מבט של יונתן:

״אבי?״ שאלתי בקול יציב אך מזויף,
״אחותך הבת זונה.״ הוא מלמל חלושות לתוך הפאלפון, המילים שלו צרבו לי אך מילותי היו לשוא אז שתקתי,
״מה ירדן עשתה?״ שאלתי מנסה ללכוד את הקול הכי חזק וגברי שלי,
״היא ראתה אותי בבית הספר שלכם, תגיד לה שהיית שם בגלל איזה משהו, תשקר, רק שלא תגלה שאני עומד להרוג את הילד.״ הוא אמר לתוך אוזני,
״מה להגיד לה?״ שאלתי בידיעה כי אני לא יכול לשקר לירדן,
״תחשוב על זה, אני סומך עליך יונתן.״ אבי אמר, וקול הצפצוף שבקע מהפאלפון סימן כי השיחה נותקה, איך אני הולך להשתחרר ממערכת הפשע שהתחברתי אליה עכשיו?