אני והיא/שחור ולבן-פרק 22

ואז המורה השתכנעה
"בסדר,קדימה שבו במקום" אין על התאומים האלה ובחיים לא יהיה.
"עבר בהצלחה" אמר לידן כשעבר לידי,חייכתי אליו והתחלתי להוציא ספרים מהתיק.
הסתיים לו היום המשועמם הזה ואני הייתי ליד השער של בית הספר ובבת אחת ירד גשם..וכשאני אומרת גשם אני מתכוונת למבול! והיה לי רק קרדיגן שלא ממש מחמם
"יאוו" אמרתי לעצמי
"צריכה הסעה?" שמעתי קול ואני רואה את דין על האופניים שלו
"כניראה" אמרתי וישבתי מאחוריו
"אז לאיפה גבירתי צריכה?"שאל בקול מלכותי
"לרחוב בן גוריון 13" אמרתי
"בשמחה" אמר והתחיל לנסוע…סליחה לדווש!
~מנקודת המבט של אושרי~
"אור דקה" צעקתי לה,אך זה היה מאוחר מידי היא כבר נסעה עם דין.
אני לא מאמין..פיספסתי את ההזדמנות היחידה שלי להגיד לה שאני באמת אוהב אותה..הרי היא תמיד אמרה לי שהיא מחכה לגשם רק כדי שמישהו יגיד לה מהלב..שהוא אוהב אותה,ואני כזה טיפש פיספסתי את ההזדמנות שלי!!
"יהיו לך עוד מלא נסיונות" שמעתי קול,זאת הייתה דניאלה עם לידן
"כן,ממש" אמרתי
"הינה אבא" צעק לידן באוזן שלי
"טרמפ?"שאל לידן את דניאלה
"סבבה"ענתה
"מה קורה בנים?"שאל אבא כשנכנסו לאוטו
"מצוין" עניתי וישבתי לידו ומאחורה זוג היונים
"יאללה לבית של דניאלוש" אמר ונסע
"תודה רבה" אמרה ויצאה מהאוטו. אבא שלי נסע מהר כל כך כשהגענו פחות משתי דקות
"אין בעד מה,להתראות מתוקה" אמר אבא
"ביי,ולידן דבר איתי כשתגיע" אמרה וסגרה את הדלת
"אוי,גם כשאתם לא ביחד אתם איכשהו ביחד" אמרתי
"חחחח,גם אתה תמצא מישהי" אמר לידן שדיבר באסמסים עם דניאלה
"קנאי קטן..הנסיכה שלך עוד תגיע" אמר אבא
"שתמשיך לנשק צפרדעים" אמרתי בשקט
"מה?"שאל אבא
"כלום" השבתי והסתכלתי דרך החלון על טיפות המים שיורדות..
~מנקודת המבט של אור~
"תודה רבה,לא היית צריך"אמרתי לדין
"ליפה כמוך אסור להירטב בגשם" אמר ולקח חזרה את המעיל שלו ששם אותו מעליי.
הסמקתי כמו עגבנייה.."טוב ביי" אמרתי ובאתי לפנות לבית
"דקה"
"לא תביאי חיבוק לנהג?"שאל
"חח כן" אמרתי והבאתי לו חיבוק קטן
"ביי" אמרתי ונפפתי לו לשלום
"בייי" אמר ונסע משם