אני והיא שחור ולבן~פרק 63 עונה 2
*תקראו אחר כך רציתי להוסיף סבבי?
~~~~~
"מצאתי" קרא בקול עופר,זוכרים אותו?
"כל הכבוד"אמרה סבתא,הסתכלתי מסביב ואני קולטת מיליון צוציקים עצובים עומדים לרצוח את עופר
"עופר"אמרתי
"אה?"שאל הוא רצה להגיד לסבא רשימה של דברים שהוא רוצה
"כל הקטנים מוכנים לחסל אותך"אמרתי
"על זה לא חשבתי"אמר בחיוך
"סבא החלטתי מה אני רוצה"הכריז
"שתציל אותי"אמר והתחבא מאחורי סבא השמנמן ולקח את היד של סבתא וגרר אותה שתיהיה מאחוריו,הם היו דומים לסנדוויץ
"תתנפלו עליו"אמרה ליאל,ילדה בת חמש ויודעת דברים בן ארבעים לא יודע.
התחלתי להיקרע מצחוק,כשמתי לב שאני צוחקת לבד ישר הפסקתי ואז קלטתי את ליאושר בצד גם צוחקת,סוף סוף אני רואה את החיוך שלה…זה עזה לי טוב על הלב (באמת!).
פתאום כמו פלאשבק..ניזכרתי בדין איך כל פעם היה מחזר אחרי ואיך כל זה קרה,אני פשוט מטומטת שניסחפתי לפנטזיות שלו הייתי צריכה לדעת שזה מה שהוא רוצה…לעולם אני לא יספר לה שהוא ניסה,ניסה לשכב איתי. איכס..אני מפגרת! איך נסחפתי אחרי הפנטזיות שלו..שהוא ידאג לי ישמור עלי והכי חשוב,שהוא זה שיגיד לליאושר! היה לי ברור שליאושר בחיים לא תקשיב לי או תבין אותי,רק לדין היא יכולה להקשיב!
הרגשתי שעוד רגע אני מתפרצת בבכי קורע לב,שעוד רגע אני נשברת…ניזכרתי איך הוא ניסה להפשיט אותי…ניזכרתי בבעיטות שנתתי לו,בריצה שדפקתי אחר כך…ולחשוב שזה היה יום לפני שליאושר ידעה.
"אני עליתי לחדר"אמר לעופר
"למה?" שאל..הוא קורא אותי כמו ספר הוא יודע בידיוק מה קרה לפי מבט אחד
"סתם,שום דבר באמת"אמרתי
"בסדר"אמר..עליתי במדרגות מהר שלא יראו את הדמעות שלי..נכנסתי ישר לחדר ששמתי שם את התיקים.נעלתי את הדלת ופשוט בכיתי,בכיתי רק בדמעות שלא ישמעו שלא יראו איך פגעתי בבנאדם שהיה הכי קרוב ללב שלי…
אחרי כמה דקות שנראו כנצח,ניגבתי את הדמעות ואיפרתי את עצמי מחדש כי הכל נהרס
"אור"שמעתי קול מהדלת
"מי זה?"שאלתי
"אחותך יבהלה תפתחי לי"אמרה
"שנייה"אמרתי,הסתכלתי ה,בסדר לא רואים שבכיתי,ניגשתי לדלת ופתחתי אותה
"מה קרה?"שאלה המומה
תגובות (5)
תמשיכיייי
אעע תמשייכי מה זה קצר אבללל
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך סליחה שזה מאוחררררררררר
מתיי את ממשיכההה אני רוצה המשךך כבר עוד מעד חודשש נווו מחר על הבוקר אני קמה ואני רוצה לראות פרק ממך לפחות תסימי את הסיפורר!!
תמשיכייי