אני והיא/שחור ולבן~פרק 48
לילה,כל הצוציקים נרדמו בלסון על מיזרונים ורק אני שוכבת על הגב נזכרת בכל מה שקרה,הרגשתי חנוקה הייתי חייבת לצאת לנשום אוויר,שמתי מעלי ז'קט ענק של עופר ויאצתי
"לאן זה?" שמעתי קול
"אה סתם לטייל"אמרתי כשראיתי את אמא מטבח שותה מים
"מה לטייל?"שאלה ופיהקה
"אני פה בגינה"אמרתי
"טוב ו..לא מאוחר"אמרה ושוב פיהקה
"סבבה"עניתי ויצאתי. עשיתי סיבוב קטן וישבתי ליד הספסל שפונה ליד חנות פיצה סגורה.. פה הנשיקה הראשונה שלי ושל אושרי
דמעות קטנות הציפו את עיני,אני כל כך מתגעגעת אליו,בקוי יומיים עברו ולא דיברנו,קשה לי בלי החיבוק שלו
"אור מה קרה?"שמעתי קול
"אה מה?"שאלתי וניגבתי את המדעמות
"למה את בוכה" שאל וזה היה דין
"מה אתה רוצה?"שאלתי
"מה אתה עושה פה?"שאלתי שוב
"למה אתה מציק"שאלתי
"את תתני לי להגיב?"שאל
"לא"אמרתי ושמתי את הרגליים שלי על הספסל וחיבקתי אותם
"את לא רוצה להגיד לי מה קרה?"שאל וישב על הספסל
"לא"אמרתי בשקט
"זה אושרי?"שאל
"למה אכפת לך?"התחלתי לצעוק עליו..שיפסיק להתערב בעיניים שלא שלו
"אכפת לי"אמר
"אכפת לי ממך"אמר. התביישתי הסתכלתי על הריצפה מרוב בושה
"אני אוהב אותך ואני יגיד לך את כל ימי חיי"אמר והרים את הראש שלי שאני יסתכל עליו
"אני באמת באמת אוהב אותך"אמר וחיכה שאני יגיד לו גם
"אני…." התחלתי להגיד….
תגובות (5)
מהמםםם תמששיכיייי אני מאוהבתתת בסיפור הזהה
תמשיכיייי
יא מושלם אני מתה על הסיפור הזהההההההההה
תמשיכיייייייי
תמשיכי