אני והיא/שחור ולבן~פרק 47

"למה את לא אוכלת?"שאלה אותי סבתא
"אני אוכלת"אמרתי והמשכתי לאכול,לא היה לי תאבון בכלל אני מקווה שעופר יודע מה הוא עושה..
~מנקודת המבט של ליאושר~
"אני ראיתי אותם מתנשקים"אמרתי לעופר בוכה
"אבל את לא מקשיבה"עופר התחיל להתעצבן
"תמיד חשדתי בהם"אמרתי וניגבתי את הדמעות
"ליאושר"אמר
"ידעתי שמשהו לא מסתדר לי"אמרתי
"ליאושר"צעק עופר
"מה?"שאלתי עצבנית
"עכשיו אתהתגיד שלא ראיתי טוב?שאני לא יודעת?לא מבינה?"שאלתי אותו עצבנית ודמעות ירדו לי הלחיים וכל האיפור שלי התלכלך
"תביאי חיבוק"אמ וחיבק אותי
"אני יכולה יותר"אמרתי
"היא בשבילי לא קיימת"אמרתי תוך כדי חיבוק
תקשיבי לי לרגע"אמר והסתכל עלי
"כל מה שראית…אור התנגדה,יש לה חבר אז תחשבי בהיגיון"אמר
"לא רוצה לחשוב"אמרתי כמו ילדה קטנה וישבתי על המיטה
"תשמעי לי,אור בכלל לא אוהבת את החבר הזה שלך..זה בכלל הוא שאוהב אותה אבל אני בטוח שהוא יתבלבל בינכם"אמר
"אין מצב"אמרתי
"תשמעי מה שאני אומר"אמר לי
"בטוח?"שאלתי
"במאה אחוז,תסמכי עלי"אמר לי
"טוב תודה"אמרתי לו והבאתי לו חיבוק
~מנקודת המבט של אור~
"עופר וליאושר ירדו במדרגות בזמן שעזרתי לפנות את השולחן,עופר קרץ לי..סימן שזה הצליח.
"תודה"לחשתי לו בזמן שעברתי עם צלחות
"אין בעד מה" אמר כשהביא לי כוסות..אני מרגישה כמו סוכנת חשאית הכול בשושו
"תשמע חבוב אם אתה לא עף מפה בטיל אה סליחה לא בטיל ברקטה או קסאם אני יתפוצץ עלייך"אמרתי לדין שחיכה לי בחוץ
"אני באמת מצטער"אמר
"אני סופרת עד 10"אמרתי באיום
"אור תשמעי"אמר
"10" אמרתי
"אור"אמר
"9"
"אורר"התחיל להתעצבן
"8,כדי לך ללכת"אמרתי
"אור"התעצבן אבל ממש
"7" אמרתי הוא הביא לי נשיקה בפה והלך
"איכס"אמרתי וירקתי על המידרכה,בן &*&@$ סורי על הקללה אבל מרוקאים מתעצבנים מהר
"מה קרה?"שאלה תמר כשראתה אותי עצבנית,תמר היא אחות של אמא הם תאומות כמו אני וליאושר
"כלום סתם"אמרתי וישבתי על הספא
"לא רוצה לספר לדודה?"שאלה
"חחחח באמת שכלום"אמרתי
"סבבה איך שאת רוצה"אמרה
"אור מותק,בא לך לשחק עם הקטנים שלא יפריעו להם"אמרה סבתא והצביעה על כל הבעלים של האחיות של אמא שלי,כולם משחקים פוקר..אמא שלי אמרה שאבא שלי אהב לשחק
"טוב"אממרתי והרמתי צוציק אחד ביד והחזקתי יד של צוציקית שאין לי שמץ של מושג מי זאת ואם היא מהמשפחה שלנו
"מה השם שלך?"שאלתי אותה
"אמממ…"התחילה לחשוב את מי אני שואלת
"כבר שחכת את אחותי הקטנה נו באמת"שמעתי את עופר
"זאת ליאן?"שאלתי
"כן כיאילו דה"אמר בקול של בחורה
"חחחחחח,אז מה אתה שומר שבת"אמרתי לו
"חחח כן גם את?"שאל
"כן ברור"אמרתי. שיחקנו אני ועופר עם כל הילדים…זאת אומרת לברוח מהם כי יש לה צבעים בידיים והם חושבים שזה משחק
"לא בבקשה בבקשה זה צ'ינס חדש אני מתחננת" התחננתי ליאיר הקטן שצחק בלי סוף ובקושי היה יכל להחזיק את הצבע הירוק…החמדמוד הזה לא מפסיק לצחוק והצחוק שלו מדבק!
"יש לי משחק,בואו כולם נביא את הצבעים לעופר ואז נלך לשחק דוקים"אמרתי להם והם הקשיבו לי…ואחרי שלוש דקות הם רדפו אחרינו עם מקלות דקים ומחודדים (דוקים) והם דוקרים אותנו. זה לא היה רעיון כזה מוצלח…