אני והיא/שחור ולבן~פרק 29

בוקר סוף סוף..השעה שבע ואין רעש של פן,משהו לא בסדר!
"ליאושר"אמרתי ודפקתי על הדלת שלה
"ליאושר תפתחי"אמרתי שוב
"אני נכנסת ולא בא לי לראות אותך ערומה על הבוקר"אמרתי ולאט לאט פתחתי את הדלת,היא באמת לא בחדר!
הזזתי את הפוך מהמיטה שלה ויש שם שתי כריות! היא לא ישנה פה,הוא שכן?
"אהאהא" צעקתי כי באותו רגע שמעתי נפילה,הסתובבתי וראיתי את ליאושר שנפלה מהחלון,כילאילו היא באה מהמרפסת
"מטומטת הבהלת אותי"אמרתי
"מי הסכים לך להיות בחדר?"שאלה אותי וניקתה את הבגדים
"איפה היית?"שאלתי אותה
"אצל ניקול"אמרה ועשתה את הפן שלה כמו כל בוקר
"טוב תצאי אני צריכה להתארגן"אמרה והשאירה אותי עם פה פעור
"ותסגרי את הפה אחותי,שלא יכנסו זבובים"אמרה וטרקה לי את הדלת בפרצוף.אני לא מאמינה שלמפלצת הזאת דאגתי!
שמתי חולצת בית ספר אדומה,ג'ינס גובה כחול,נעלי גובה שחורות יפות,והסתרקתי…בגלל שאתמול התקלחתי השיער שלי טיפה מתולתל,הרבה זמן לא ראיתי את השיער שלי ככה.
"ככה את מתכוונת ללכת לבית הספר?"שאלה ליאושר
"כן יש לך בעיה?"שאלתי אותה
"אוי אור,תשמעי ככה את בחיים לא יהיה לך חבר"אמרה
"מישהו אמר לך שאני צריכה חבר שאני יבין?"שאלתי אותה ומרחתי אודם של היובש לשפתיים,יש לו מעט צבע וזה יפה
"אוי אור,אני רואה את זה עלייך?איך את חושבת שיש לי את דין?"שאלה איזה חבר יש לה באמת.. הוא בוגד בה
"בגלל שאת מתנהגת כמו פרוצה?"שאלתי אותה
"אוקי 1)לא אומרים פרוצה אומרים זונה. 2)זה לא אודם! שימי את זה" אמרה והביאה לי אודם אדום!
"3)אני בחיים לא אתן לך ללכת ככה לבית הספר"הוסיפה ופתחה את הארון
"תשמעי ליאושר תודה על העזרה שלך אבל אני מסתדרת מצוין"אמרתי
"או יופי קחי"אמרה והושיטה לי שורט שחור קצר שקטן עלי בכמה מידות
"ליאושר השורט הזה קטן עלי אני צריכה לזרוק אותו"אמרתי
"תשימי כבר"אמרה ויצאה מהחדר,אין לי שמץ של מושג מה עובר לה בראש.
שמתי את השורט ונראתי כמו מפגרת,הסתכלתי על עצמי במראה ונגעלתי מעצמי..
"יופי,הינה האודם"אמרה ליאושר ונתנה לי את האודם
"אין מצב ליאושר די"אמרתי
"ידעתי שתגידי את זה ובגלל זה הבאתי את הסירטון הזה"אמרה והושיטה לי את האיפון שלה. היא היא הפיעלה את הסירטון ורואים אותי מפורים בתחפושת מחייכת ושומעים את אבא ברקע 'מותק לחצת על ווידיאו ולא על מצלמה' ואני כמו מפגרת מחייכת שעה ואז ליאושר נכנסת ומסתירה אותי ועושה פוזות למצלמה ואז רואים אותי דוחפת מעט את ליאושר שיראו גם אותי ואז המטומטמת הזאת דוחפת אותי חזק ואני נפלתי..גם כשהיא הייתה קטנה היא הייתה מגעילה!
"אז את רוצה שאני ישלח את זה בווצאפ לכל מי שאני מכירה?"שאלה
"לא בבקשה"אמרתי והיא חטפה לי את הפאלפון מהיידים
"אז האודם"אמרה והושיטה לי את האודם,הסתכלתי עליה במבט של תעזבי אותי בבקשה
"אני מחכה"אמרה,לקחתי את האודם ומרחתי אותי ואז באתי למחוק כי זה היה חזק מידי וליאושר תפסה לי את היד
"שלא תעזי,וגם..אם תרצי את לא תצליחי כי זה אודם ל-24 שעות"אמרה בחיוך זדוני ויצאה מהחדר
"אוי"אמרתי לעצמי..נראתי ממש מגעיל,כמו הפרחות בשיכבה.
אני וליאושר יצאנו מהבית ביחד ודרך הפאלפון ניסיתי למחוק את האודם,שלא רוצה להימחק
"אוי דיי אור,תהני כל רגע יבוא מישהו תאמיני לי"אמרה
"אבל אני רוצה שיבוא מישהו ויאהב אותי בזכות עצמי ולא בגלל,זה"אמרתי ואז שמעתי שריקה,אני וליאושר הסתובבנו וראינו במכונית ארבעה אנשים שורקים לנו
"צריכות הסעה חמודות?"שאלו
"לא"אמרתי
"בטח"אמרה ליאושר
"תגידי אין לך חבר?"שאלתי אותה
"לי יש,לך אין"אמרה ומשכה אותי לאוטו. אני וליאושר ישבנו מאחורה ושני בנים ישבו מצדדינו
איזה אחד ליטף לי את הרגל וכל דקה אני מעיפה לו את היד
"מה קרה,את לא מרגישה טוב?"שאל,אני מרגישה שכל רגע אני מקיאה
"לא אני בסדר,תעצור פה,הינה הבית ספר"אמרתי
"ביוש יפות,אם תרצו טרמפ חזרה לבית,דברו עים ג'קי"אמר הנהג,יש לו שם של עבריין אמממאא לאן נכנסתי
"טוב בי"אמרה ליאושר ושלחה נשיקה לבנים
"לא את סתומה"אמרתי ברגע שהם נסעו
"מה יש לך,עשיתי את זה במקומך,עכשיו גב זקוף,חיוך ותתנהגי…כמוני"אמרה ומשכה לי את היד לכיון הבית ספר,מזל שלקחתי איתי שתי חבילות מגבונים וג'ינס,אני מקווה שהיום הזה שיתפר..
"תנסי לחייך"אמר ליאושר
"אני מנסה,את לא יודעת עד כמה אני מנסה"אמרתי