אני והחבר הדמיוני שלי – פרק 45 ~החתונה~

הגענו לים, הים היה כל כך שקט וכחול ופשוט הים חיכה לנו.
התחלנו להצטלם, ממש הרגשתי דוגמנית שמצטלמת לעמוד בשער, ראיתי שדניאל היה קצת מובך להצטלם מול הרבה מאוד אנשים שטיילו בים, אבל אחרי כמה זמן הוא נרגע ואפילו ישתגע, התחיל לצעוק לאנשים בים 'אני מאושר', 'אני הולך להתחתן ביי'
לחשתי לדניאל שיפסיק יחשבו שיצאת מבית משוגעים, והוא אמר לי שלא אכפת לו כל עוד אני איתו.
הוא כל כך חמוד שבאלי כבר לטרוף אותו! אחרי מליוני תמונו חזרנו ללימוזינה, והתחלנו לנסוע לאולם "לארמון שלנו" ככה הרגשתי, הגענו לאולם עדיין אף אחד לא הגיע, התחלנו להתכונן
לקבלת הפנים של המשפחה, דניאל גם הפתיע אותי מאוד, דניאל לקח אותי למין חצר כזה
מאוד צפוף אבל באופק ראיתי ניצוצות, הוא כיסה לי את העיניים, ולקח אותי בעדינות
ואחרי כמה דקות הוא אמר תתכונני, הוא הוריד לי את הכיסוי וראיתי משהו מופלא כמו אגדה, ראיתי דשא באמצע מין ברכה שהיא גם כמו נחל וגם יש בה גלים, וגם גמדים מפלסטיק, ומסביב יש מלא טבעות תלויות על עצים, משהו מטורף!!!
אחר כך דניאל חיבק אותי ואמר לי: "אני רוצה להגיד לך ש…אני מאוד מאוד!"
לא היה לי סבלנות, ואמרתי לו: "נו תמשיך…"
דניאל המשיך: "אני מאוד מאוד אוהב אותך! ואת מאוד יקרה לי ואני לא רוצה לאבד אותך".
חייכתי אבל אני לא יודעת למה התחלתי לבכות דמעות מאושר.
אמרתי: "חח יפה שלי, אני גם מאוד אוהבת אותך, וגם אתה מאוד חשוב ויקר לי מאוד".
אני שומעת קולות שדומים לקול של אמא שלי, דניאל הסתכל על השעון שלו.
והסתכל עליי ואמר: "אדל עוד דקה אנחנו חייבים להיכנס לחופה, בואי מהר".
רצנו לעבר הדלת, התחלנו לרוץ אל הכניסה שבה אנחנו נכנסים לחופה על הפסנתר.
אנשי צוות ודניאל עזרו לי לעלות על הפסנתר, שבקושי עליתי עליו כי השמלה הפריע לי.
ואז התחילה המוזיקה…ואיש צוות אמר לנו, זהו אתם נכנסים, נכנסנו באטיות לאולם, וכל הסבתות והסבים והדודות והדודים האמהות והאבהות והילדים כולם מבטים עלינו, הגענו באטיות לחופה ונראה לי שהרב יתעייף לחכות לנו עד שנגיע עם הפסנתר חח.
דניאל קם ולקח אותי על ידיו ונכנסנו לחופה, התרגשתי כל כך שהלב שלי נפל לתחתונים,
הרב התחיל לדבר ולשאול את דניאל "האם אתה לוקח לאישה את אדל?"
דניאל ענה במהירות "כן" ואז הרב שאל אותי "האם את לוקחת את בעלך לעתיד דניאל?"
עניתי "כן".
הרב אמר "דניאל אתם עכשיו ראויים להתנשק".
אחר כך דניאל שבר את הכוס וכולם התנפלו עלינו והתחילו לברך אותנו.
ואז התחילה החגיגה, ריקודים, חפלות.
היה לי נורא כיף, ודניאל לחש לי אחרי שעות של ריקודים שהשעה הייתה 02:38 אמר לי, אני רוצה כבר לחדר.
כעסתי עליו קצת בכל זאת חתונה לפחות ניהיה עד ארבע בלילה לפחות, אבל תאמת להיות כנה גם אני רציתי כבר לחדר.
שמעתי שמשהו קורא לי, אדל…אדל…
הסתובבתי וראיתי את אנה, חיבקתי אותה ואמרתי: "את נהנת?"
היא אמרה: "מאוד אבל אני אצטרך ללכת יש לי בחילות אני לא מרגישה טוב".
אמרתי: "אני מבינה אותך טוב נתראה מחר ביי"
אחר שעה בערך כבר כולם התחילו ללכת לבית וגם אנחנו, הלכנו לבית.
ודניאל כבר בכניסה לבית התחיל להתחרמן, שבקושי הצלחתי לפתוח את הדלת
של הבית, אני רציתי להוריד את השמלה שלי, אבל כבר דניאל התחיל להוריד לי,
אז הגענו לחדר, לדעתי דניאל היה יותר מאושר בחדר מאשר בחתונה חח.

יומני היקר, זהו זה הגענו לסוף הסיפור שלי.