אני והחבר הדמיוני שלי – פרק 34

"את אשתי, אני יעשה למענך הכל!!!" דניאל ממש התכוון לזה.
"מאמי!!! אתה יודע שאני הכי רוצה זה…לראות אותך בחליפה!
בטוח מתאים לך חליפה צמודה!" אני אמרתי.
"שובבה" דניאל אמר לי.
חיבקתי את דניאל, והתיישבנו לאכול.
"מתי תרצי את החתונה?" דניאל שאל.
"אממ..עכשיו!" אמרתי לדניאל, וזה לא באמת…
דניאל לאס וכמעט נחנק…
"לא סתם סתם…אתה בסדר?" שאלתי.
"כן מאמי, אבל ברצינות מתי תרצי?" דניאל שאל שוב.
"אממ…אני לא יודעת, קודם צריך לקנות שמלה, חליפה, אולם" אמרתי.
"יש לי אולם בול אלייך! משהו מושלם…היית רוצה שניכנס…
בפסנתר לבן?" דניאל שאל.
"וואו מאמי חולה אלייך!" חיבקתי ונישקתי את דניאל.
"אדל, אני צריך לצאת, למצוא איזה אולם, ואז אני יבוא ואקח אותך גם,
טוב?" דניאל שאל.
"כן, ובינתיים אני הקרא לאנה משעמם לי!" אמרתי.
"אוקי, ביי מאמי" דניאל יצא.
רצתי להתקשר לאנה.
"הלו אנה?"
"כן" אנה אמרה.
"רוצה לבוא אליי? דניאל הלך למצוא אולם, נהיה לבד…הכי כיף! רוצה?" שאלתי.
"כן…ויש לי משהו לספר לך". אנה אמרה.
"טוב או רע?" שאלתי.
"ר-רע" אנה אמרה ונשמעה כאילו שהיא בוכה.
"טוב אני מחכה לך, ביי" אמרתי.
זה סקרן אותי לדעת, חשבתי בינתיים שאנה באה…
אולי…ואולי…ואז צץ לי הרעיון ש…לדביר קרה משהו…
שמעתי דפיקה בדלת, פתחתי ואנה חיבקה אותי.
"מה קרה? קרה משהו לדביר?" נפלט לי מהפה.
"לא בדיוק" אנה אמרה.
התיישבנו על הספה, ואנה התחילה לספר…
היא אמרה…