אני והחבר הדמיוני שלי – פרק 11
אני עניתי: "לא, ממש.."
אמא שלי אמרה לי: "יופי, כי לי יש מה להביא לך!"
אני שאלתי את אימי: "מה, יש לך להביא לי?"
אמא שלי ענתה: "כשאני ואבא שלך, יצאנו לדייט ראשון אז אני לבשתי את השמלה הנוצצת הזותי!
אבא שלך התעלף!, אז כדי לך ללבוש את זה!"
אני אמרתי לאמא שלי: "יואוו תודה, אמא חולה עלייך!!"
אמא חייכה אליי,
אני שאלתי את אימי: :דבר אחד לא הבנתי! מה, שמרת את השמלה הזותי??"
אמא שלי ענתה: "כן! למקרה שתהיה לי בת, וכשהיה לה דייט, אני יביא לה..אז לא טעיתי"
אני חייכתי אל אימי ואמרתי: "תודה, אמא!"
אמא שלי אמרה: "על לא דבר".
אחרי חצי שעה, אני לבושה, ומאופרת. הלכתי להתקשר לדניאל.
אני מדברת: "הלו, דניאל?"
דניאל מדבר: "כן, מאמי, התלבשת?"
אני מדברת: "כן, אתה באה? כדי שנצא?"
דניאל מדבר: "כן, 5 דקות, אני אצלך".
אני מדברת: "סבבה, מחכה!".
אחרי 5 דקות..הוא לא הגיע…עבר כבר 15 דקות הוא לא הגיע, חצי שעה עברה הוא לא הגיע,
הלכתי להתקשר אליו, הוא לא ענה לי. ואז יצאתי לבחוץ, לבדוק אם הוא בחוץ.
ואז ראיתי אותו, לא ידעתי מה קרה לו שהוא אם מלא…..
תגובות (4)
אני דורשת פרק 12!!
חחח, סבבה!
תמשיכייי ואני דורשת פרק ארוך….חחח
אוהבת שרית
קרן אני יהרוג אותך אם את לא תמשיכי