אני והוא
היי קוראים לי נינה אני אספר על עצמי אני ילדה יפה כך אימי אומרת יש לי עניים בצבע אפור שער חום דבש השפתיים שלי יצאו ורודות והצורה של העניים יצאו אסייתי כי אבא שלי קוריאני אני גבוה רזה צבע עורי יצא שזוף אבא שלי קוריאני ואימא שלי אפרו אמריקאית ושני אחים אחד גדול מימני ב3 שנים והשני הוא התאום שלי טוב אני אתחיל בספורי.
"נינה בואי אני ואימא שלך רוצים לדבר אתך?" אמר אבי שחזרתי מבית הספר אימי ישבה בספה עם התאם שלי אלכס ישבתי ליד אחי ואבא שלי ואימא שלי התחילו לדבר "חשבנו על זה הרבה והחלתנו בסוף שאנחנו עוברים לישראל אח שלי צעק "מה לא רוצה" ואני אמרתי "לא מעניין אותי אם נעבור או לא נעבור" והלכתי לחדר שלי כדי קצת לנמנם ובינתיים ההורים שלי מנסים לדבר אם אחי והוא צועק עבר שעה התעוררתי ואח שלי מול הפרצוף שלי "הההה מאתה עושה הבהלתה אותי" צעקתי "למה אמרת להורים שלא אכפת לך?" שאל אותי "ככה אין לי כאן כלום אז אין לי בעיה" עניתי תוך כדי שאני מפהקת "שחכת שלי יש חברה פו?" "מאכפת לי מימנה עכשיו צא לי מהחדר?" אח שלי תפס אותי בצוואר שלי ודחף אותי לקיר ויצאה ראיתי מה השעה השעה הייתה 13:30 אני שמתי מכאנס ג'ינס גופייה שחורה ויצאתי לבחוץ טיילתי ופתאום
תגובות (1)
הבהלתה – הבהלת
אין כזה דבר הבהלתה.
פו – פה
פה זה כאן ופו זה כשנושפים על משהו.
מאכפת – מה אכפת
להתקמצן על רווח ועל ה' ? באמת ?
מימנה – ממנה
על הטעות המטופשת הזאת אני שומעת יותר מדי.
מכאנס – מכנס
טעות מקלדת ?
*חסר הרבה מאוד נקודות ושלא נתחיל לדבר על פסיקים.
*כל פעם שמתחילים משפט שמישהו אומר עוברים פסקה.
*"מאכפת לי ממנה ועכשיו צא לי מהחדר?" "נינה בואי אני ואימא שלך צריכים לדבר איתך?" למה הסימן שאלה המגוחך הזה? את מי הם שואלים? הם לא שואלים. את לא צריכה לדחוף סתם סימני שאלה. יש הרבה מאוד סימני ניקוד לא יפים פחות שאפשר לשים. פסיק, סימן קריאה, נקודה, למה צריך להתלות על הסימן שאלה?!